צורת הסונאטה – הבדלי גרסאות

[[צ'ארלס רוזן]] מגדיר "צורת סונאטה" במילים אלה:

 

 

"שונה ונבדל לחלוטין מכל מה שנאמר עד כה, מכל מקום, הוא השימוש במונח ב"צורת סונאטה". מונח זה מגדיר צורה או שיטה ייחודית של ארגון מוזיקלי, שנמצאת בשימוש בדרך כלל בסונאטות, [[רביעיית מיתרים|רביעיות מיתרים]] ושאר יצירות קאמריות, ובסימפוניות שנכתבו מאז ראשית התקופה הקלאסית (תקופתם של קפ"ע באך, היידן, מוצרט וכן [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]] המוקדם ו[[פרנץ שוברט|שוברט]]. באמצע [[המאה ה-18]]... צורת סונאטה היא כינוי לאופן ארגון פורה במיוחד למבנה המוזיקלי של פרק יחיד. הוא שכיח ביותר במסגרת קונטקסט רחב יותר של תוכנית מרובת-פרקים."

 

 

פרק סונאטה-אלגרו מתחלק לקטעים. הוא עשוי להתחיל ב'''מבוא''', שיהיה איטי ברוב המקרים מן הפרק העיקרי. מבוא זה איננו שכיח והוסף לצורת הסונאטה בשלבים מאוחרים יותר. למעשה אפשר לראות בו שבירה של הצורה הקיימת ולא חלק אורגני שלה. מכאן מתקדמים אל ה'''תצוגה''' - '''אקספוזיציה'''. התצוגה מביאה את החומר התמאטי היסודי של הפרק: קבוצה אחת או שתיים של נושאים, במקרים רבים בסגנונות שונים ובסולמות מנוגדים, שמעבר מגשר ביניהן. סיום טיפוסי לתצוגה הוא נושא חותם, [[קודה|קודטה]], או שניהם. לאחר התצוגה בא ה'''פיתוח''', הבוחן את האפשרויות ה[[הרמוניה|הרמוניות]] והמרקמיות של החומר התמאטי ואחר כך עובר אל ה'''רפריזה''', שם חוזר החומר התמאטי ב[[סולם (מוזיקה)|סולם]] הטוניקה (הסולם הראשון של הפרק). הפרק יכול להסתיים ב[[קודה]], מעבר ל[[קדנצה (הרמוניה)|קדנצה]] החותמת את הרפריזה.

* החזרה הבו-זמנית של קבוצת הנושא הראשון והטוניקה

* רפריזה מלאה (או כמעט מלאה) של קבוצת הנושא השני

 

בצורת הסונטה החלה להתגבש כתיבה המציגה שני נושאים מוזיקליים המנוגדים זה לזה בסולם ובאופי. דבר זה מתקשר גם לתפיסות הדואליסטיות של המדע באותה תקופה, אשר דגל בהוכחות מדעיות המציגות "דבר והיפוכו" כשיטה לפתרון בעיות. זוהי תמציתו של האדם הנאור - השכלתני, אשר מחפש היגיון וסדר, קונפליקט הבא לידי פתרון בסופו וארגון מופתי של רעיונות.

קטע המבוא איננו מחייב, ואפשר גם לצמצם אותו למינימום. אם המבוא מורחב, הוא איטי על פי רוב מן הקטע העיקרי, ובמקרים רבים מתמקד בסולם הדומיננטה. הוא עשוי, אך אינו חייב, להכיל חומר שיופיע בהמשך בתצוגה. המבוא מגדיל את משקל הפרק ואף מאפשר למלחין להתחיל את התצוגה בנושא, שהיה אלמלא כן קליל מכדי להתחיל בו בפני עצמו, כמו ב[[סימפוניה מס' 103 (דרדור התוף) של היידן]]). בדרך כלל, אך לא תמיד, משמיטים את המבוא מן החזרה על התצוגה.

 

 

=== תצוגה (אקספוזיציה) ===

* קבוצת הנושא הראשון - זו בנויה מתמה אחת או יותר, כולן בסולם [[טוניקה|הטוניקה]]. כלומר, אם היצירה כתובה בדו [[סולם מז'ורי|מז'ור]], כל המוזיקה בקבוצה הראשונה תהיה בדו מז'ור.

* מעבר (או '''גשר מודולטורי''') - בקטע זה עושה המלחין [[מודולציה (מוזיקה)|מודולציה]] מסולם הנושא הראשון לזה של הנושא השני. עם זאת, יצירות רבות מן התקופה הקלאסית עוברות ישר מקבוצת הנושא הראשון לזו של השני ללא כל מעבר.

* קבוצת סיום (קודטה) - מטרת הקודטה היא לחתום את קטע התצוגה ב[[קדנצה (הרמוניה)|קדנצה]] מלאה באותו סולם כזה של הקבוצה השנייה. הקודטה מכילה במקרים רבים רצף נושאים, שכל אחד מהם מסתיים בקדנצה מלאה. אז עשויה כל התצוגה לחזור על עצמה. במקרים רבים יש שוני קל בתיבה או בתיבות האחרונות של התצוגה בין החזרות, בפעם הראשונה לצורך חזרה לטוניקה, שם החלה התצוגה, ובפעם השנייה לצורך הפנייה לעיבוד (פיתוח).

 

===עיבוד (פיתוח)===

 

 

חלקו האחרון של קטע העיבוד נקרא מעבר חוזר (רקאפיטולציה): הוא מכין את שיבתה של קבוצת הנושא הראשון בטוניקה, על פי רוב באמצעות הרחבה גדולה של הספט-אקורד הדומיננטי. כלומר, אם סולם הפרק הוא דו מז'ור, צפוי שהמעבר החוזר ידגיש את הספט-אקורד הדומיננטי על סול. נוסף לכך, אופי המוזיקה יאותת על חזרה כזאת בכך שייעשה, במקרים רבים, קדחתני יותר (כמו בפרק הראשון של [[סונאטה מס' 21 (ולדשטיין) של בטהובן|סונאטה מס' 21 "ולדשטיין", אופוס 53]]) של בטהובן. חריגה ראויה לציון מן הנורמה ההרמונית של המעבר החוזר מופיעה בפרק הראשון של הסונאטה הראשונה לפסנתר, אופוס 1, של ברהמס. הסולם הכללי של הפרק הוא דו מז'ור ואפשר היה לצפות לכך, שהמעבר החוזר ידגיש את הספט-אקורד הדומיננטי על סול. תחת זאת, הוא צובר כוח על הספט-אקורד של דו, כאילו הייתה המוזיקה נעה לקראת פה מז'ור. בשיא המתח המוזיקלי, חוגג אקורד זה ניצחון בעוצמה רבה ובטווח רגיסטרים רחב על הפעמה המודגשת, אבל פונה מיד אל הנושא הראשון בדו מז'ור - וזאת ללא כל הכנה הרמונית.

* קבוצת נושא ראשון - כעיקרה של הרפריזה, היא זוכה כרגיל למקום של כבוד וכתובה על פי רוב באותו סולם ובאותה צורה כמו בתצוגה.

* מעבר - לאחר שעבר תמורה, כך שאינו משנה סולם אלא נשאר בסולם הטוניקה של היצירה.

 

===קודה===