חטיבת ביניים בישראל – הבדלי גרסאות

חטיבות הביניים מופעלות בדרך כלל כמסגרת עצמאית, ולעתיםולעיתים פועלים חטיבת ביניים ובית ספר תיכון במתחם אחד, הקרוי "בית ספר שש-שנתי". בהתאם לכך, במרבית המקרים הרכב מוסדות החינוך לגילאי 6 עד 17 הוא כדלקמן: בית הספר היסודי - שש-שנתי (כיתות א'-ו'), ולאחריו חטיבת הביניים - תלת-שנתית (ז' עד ט'), ולבסוף בית ספר התיכון - תלת-שנתי (י' עד י"ב). בכמה בתי ספר בישראל מאורגן החינוך ההתחלתי, בית הספר היסודי ו[[גן ילדים|גן הילדים]] במסגרת של חטיבה צעירה הכוללת גן חובה, כיתה א' וכיתה ב'.

בחטיבת הביניים נחשפו התלמידים למקצועות חדשים כדוגמת [[מתמטיקה]] במקום לימודי חשבון (לעתיםלעיתים אף מחלקים את לימודי המתמטיקה ל[[אלגברה]] ול[[גאומטריה]]), לימודי [[מדעים]] (בכיתות ז'-ח') או [[ביולוגיה]], [[פיזיקה]] ו[[כימיה]] (בכיתה ט') במקום שיעורי טבע ולימודי [[לשון עברית]] ו[[ספרות]] - כל מקצוע נלמד לבד במקום הלימוד הכולל של מקצוע העברית. כן הוחל בחטיבת הביניים בלימודי ה[[שפה זרה|שפה הזרה]]. היה גם הבדל בהכשרת ה[[מורה|מורים]] ולאור זאת גם בגישת המורה לתלמיד. בבית הספר היסודי המורה היה בוגר [[מכללה להכשרת מורים]] עם דגש על ההוראה בבית הספר. לעומת זאת, בחטיבת הביניים מלמדים בעיקר מורים בוגרי [[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]].