פנחס שיפמן (משפטן) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←כתביו: הוספתי קישורים תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
||
שורה 8:
שיפמן התמחה בין השנים 1966-67 ב[[בית המשפט העליון]] אצל ממלא מקום הנשיא השופט [[משה זילברג]] ובמקביל שימש כמתרגל של [[הנס קלינגהופר|פרופ' קלינגהופר]] בפקולטה למדעי החברה. לאחר מכן שימש, החל משנת 1968, כאסיסטנט של פרופ' זילברג (ויותר מאוחר של פרופ' [[זאב פלק]]) בדיני משפחה בפקולטה למשפטים. בשנת 1972 הגיש את עבודת הדוקטור על ספק קידושין במשפט הישראלי, ובשנת 1973 מונה למרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנת 1977 מונה למרצה בכיר, בשנת 1984 לפרופסור-חבר ובשנת 1989 לפרופסור מן המניין. כמו כן שימש מרצה אורח ב[[אוניברסיטת ניו יורק]], בית הספר למשפטים על שם קרדוזו ואוניברסיטת מיאמי, וכנשיא [[המרכז האקדמי למשפט ועסקים]] ב[[רמת גן]].{{הערה|1=[http://www.clb.ac.il/law/staff.htm?id=27&p=4 פנחס שיפמן] באתר [[המרכז האקדמי למשפט ועסקים]]}}
שיפמן הוא ממניחי היסוד לתאוריה אזרחית של [[דיני משפחה בישראל]] הן בתחום הזוגיות והן בתחום יחסי הורים וילדים, לרבות הטכניקות המלאכותיות של ההולדה. מושגי יסוד בתחום המשפחה, כגון תחליפי נישואין ותחליפי גירושין, הזכות להיות הורה והזכות שלא להיות הורה, הורה בעל-כרחו (תופעה המכונה
בשנת 2006 מונה על ידי [[שר המשפטים]] [[חיים רמון]] לעמוד בראש ועדה שקיבלה בעקבות זאת את שמו, [[ועדת שיפמן]], לבדיקת נושא דיני ה[[מזונות]] בישראל. ועדה זו הגישה את מסקנותיה בנובמבר 2012 והמליצה על ביטול הדין האישי בנושא מזונות הילדים והעמדת החיוב למזונות באורח שיוויוני על שני ההורים לפי השתכרותם וימי הטיפול שלהם בילד.
|