מזמור גרגוריאני – הבדלי גרסאות

'''מזמור גרגוריאני''' (ב[[לטינית]]: '''cantus choralis''', "מזמור למקהלה", או '''cantus ecclesiasticus''', "מזמור כנסייתי"; לעתיםלעיתים מילולית, '''cantus gregorianus''') היא המסורת המרכזית של ה[[קנטוס פלאנוס]] המערבי, צורה של [[מוזיקה ליטורגית|מזמור ליטורגי]] חד-קולי (מונופוני) ב[[נצרות]] המערבית, שליווה את טקס ה[[מיסה (מוזיקה)|מיסה]] וטקסי תפילות אחרים. הרפרטואר העצום הזה של מזמורים מהווה את המוזיקה העתיקה ביותר הידועה, בהיותו הרפרטואר הראשון שהונצח בכתב תווים בר-זיהוי ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]].{{הערה|1=[http://chantgregorian.com/the-history-of-gregorian-chant/ the-history-of-gregorian-chant], chantgregorian.com}} באופן כללי, המזמורים נלמדו בשיטת ה"ויוה ווצ'ה", דהיינו, שירה משמיעה על פי הדגמה בעל פה, שדרשה שנים של ניסיון ב"סקולה קנטורום" - "בית הספר לשירה". מקור המזמור הגרגוריאני הוא בחיי ה[[מנזר]]ים, שבהם הקפידו על שירת "עבודת האל" תשע פעמים ביום בשעות הקבועות מתוך דבקות בחוקי [[בנדיקטוס הקדוש]]. שירת [[מזמור תהילים|מזמורי]] [[תהילים]] היוותה חלק גדול מחיי קהילת הנזירים, ואילו קבוצה קטנה יותר וסולנים שרו את המזמורים. במהלך חייו הארוכים עבר המזמור הגרגוריאני שינויים הדרגתיים רבים ורפורמות מסוימות.