שיטת ברדפורד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניסוח, קישורים פנימיים
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ליניארי
שורה 4:
חומר הצבע קומאסי, שבטרם התגובה צבעו [[חום (צבע)|חום]]-[[אדום]], תורם [[אלקטרון]] לקבוצות הניתנות ל[[יינון]] בחלבון, דבר הגורם לשינוי במבנה המרחבי של החלבון וחשיפת האזורים ה[[הידרופוביות|הידרופובי]]ים שלו. אזורים אלה ב[[מבנה שלישוני|מבנה השלישוני]] של החלבון נקשרים ב[[קשרי ואן דר ואלס]] לצדדים הלא-[[קוטביות (כימיה)|קוטביים]] של חומר הצבע, ובכך מקרבים בין הקבוצות האמיניות החיוביות ל[[מטען חשמלי|מטען]] השלילי של חומר הצבע. התגובה עם החלבון גורמת לשינוי צבעו של חומר הצבע ל[[כחול]]. [[צפיפות אופטית|עצמת הצבע]] (הצפיפות האופטית שלו) יחסית לריכוז החלבון בתמיסה. הצפיפות האופטית נמדדת ב[[ספקטרופוטומטר]] ב[[אורך גל]] של 595 ננומטר, אורך הגל בו הצפיפות האופטית מקסימלית.
 
יתרונה של שיטת ברדפורד הוא בכך שהיא מדייקת יותר בקביעת ריכוז חלבון בתערובת חלבונים, ופשוטה יותר למדידת דוגמאות רבות. לעומת זאת, השיטה מצריכה הכנת [[עקום כיול]], בניגוד, למשל, לשיטת כימות החלבון בעזרת בליעת קרני [[על-סגול|UV]]. כמו כן, הטווח הלינאריהליניארי שממנו ניתן להסיק את ריכוז החלבון בתמיסה הוא קצר יחסית, ולכן יש צורך בביצוע מספר [[מיהול]]ים בדרך לטווח זה.
 
==לקריאה נוספת==