פאטי אקין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 10:
ב-2005 ביים [[סרט תעודה]] על סצנת ה[[מוזיקה]] ב[[איסטנבול]], בשם "לחצות את הגשר הצליל של איסנבול", בו הופיעו מוזיקאים טורקים ידועים כגון [[ג'זה]], [[סזן אקסו]] ו[[איינור דוגן]]. הסרט מסופר מפיו של אלכסנדר האקה מהלהקה הגרמנית "[[איינשטירצנדה נויבאוטן]]"; האקה גם כתב את המוזיקה עבור סרטו הקודם של אקין, "עם הראש בקיר". אקין מספר שהמניע לסרט היה להציג את צדדים נוספים, יפים, של העיר הכל כך מגוונת איסטנבול, לאנשים שאינם מכירים אותה, או מכירים חלקים מסוימים שלה.
 
סרטו "סול קיטשן" (2009) היה שונה מקודמיו - [[קומדיה]] קלילה המתרחשת ב[[מסעדה]] [[יוון|יוונית]]-גרמנית קטנה בהמבורג. הרעיון לסרט לקוח מהמציאות - המסעדה, בה אקין שימש לעתיםלעיתים כתקליטן, הייתה שייכת לשחקן הראשי בסרט, אדם בוסדוקוס. המסעדה הייתה מקום מפגש לתרבויות שונות, והתרחשו בה אירועים משעשעים ובעקבות כך החליט אקין לכתוב תסריט המבוסס על אירועים שהתרחשו שם.
 
==סגנון קולנועי ונושא ההגירה בסרטיו==
 
בסרטיו הוא משלב, דרך ביקורת נוקבת והומור, נושאים חברתיים ופוליטיים רבים, לעתיםלעיתים מעוררי מחלוקת, הלקוחים מהמציאות ומשתלבים זה בזה - קונפליקטים בין מזרח ומערב הגירה, סיפורי אהבה, תרבות, מוזיקה, ואוכל. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהנושא הדומיננטי בסרטיו: שילובם של המהגרים הטורקים בגרמניה, השפעותיהם על החברה הגרמנית ולהפך, קשיים ודעות קדומות.
 
בראיון עמו, משנת 2007, בנושא הגירה, טען כי "אין בגרמניה השתלבות חברתית של מהגרים...דבר הנובע מפחד וחוסר אמון בין שני הצדדים". כשנשאל בהמשך הריאיון אם אינו מייצג בדיוק את אותה השתלבות חברתית, ענה: "כן, אבל אני לא בעל דוכן דונר, נהג מונית או מנקה. אנשים אלו מזדהים עמי, אך בעצם איני מייצג אותם כלל, אני יוצר אינדיווידואלי".