משנתו של גרשם שלום – הבדלי גרסאות

כבר בגילוייה המוקדמים ביותר של המיסטיקה היהודית היא נבדלה משיטות מיסטיקה אחרות, ובניגוד למיסטיקנים בדתות אחרות, מעשיו של המיסטיקן היהודי לא כוונו לשם השגת איחוד או התמזגות שלו עם האל, אלא אך על צפייה בו והתפעלות הנפש ממראהו, תוך שמירה על מרחק בין האל למאמין.{{הערה|1=שלום, הרהורים, עמ' 72; שלום, המסתורין היהודי, עמ' 237–239.}} הבדל זה עולה בקנה אחד עם ארבעה מאפיינים נוספים, אותם זיהה שלום, של המיסטיקה היהודית.{{הערה|1=לפירוט והסברים נוספים על המאפיינים ראו אצל שביד, ביקורת, עמ' 9–11.}} מאפיינים אלה, שיפורטו להלן, נשענים על עיקרי הדת היהודית, ומקנים לה אופי שמרני{{הערה|1=עם זאת, לדעת שלום, לא מדובר בשמרנות אמיתית, שכן הרעיונות אותם מפיצים המקובלים הינם רעיונות חדשים, הגובלים לעתיםלעיתים במהפכנות רדיקלית. ראו אצל שלום, המסתורין היהודי, עמ' 232 - 233; שביד, ביקורת, עמ' 9.}}: המאפיין הראשון- אישור והכרה בסמכותם של כתבי הקודש, התורה שבכתב ושבעל-פה, ואמונה בהתגלות בהר סיני ומתן תורה מן השמיים. אמונה זו מיושמת גם לתורת המיסטיקה היהודית, שנטען עתה לגביה כי היא עיקרה ופנימיותה של התורה, תורה שבעל-פה, שהועברה, יחד עם התורה, מדור לדור, באמצעות אישים ראויים.{{הערה|1=שלום, הרהורים, עמ' 78–79. טענה אחרת, אם כי נשענת אף היא על הטענה כי מדובר בתורה עתיקה, הינה כי תורת הקבלה נמסרה מפי המלאך רזיאל לאדם הראשון, והועברה מדור לדור על ידי מקבלים ראויים. שלום, המסתורין היהודי, עמ' 232.}} המאפיין השני- נובע מהמאפיין הראשון והוא מעמדה המרכזי של התורה. אלא שבעיני המיסטיקנים הופכת התורה לישות אורגנית, הבאה לגשר בין האדם הגופני, המוגבל, לאלוהות הרוחנית, האינסופית. התורה היא הכלי איתו ברא אלוהים את העולם ומנהיג אותו, ורק לימוד והתעמקות בה וקיום מצוותיה בכוונה ראויה, יקרבו את המאמין אל האל. המאפיין השלישי- נובע אף הוא מהמאפיין הראשון והוא המעמד המרכזי לדבר ה', כפי שבא לידי ביטוי בלשון התורה עצמה. הדגש הוא על הסימבוליקה הלשונית של התורה, וכל מטרתו של המיסטיקן הוא פענוחה של סימבוליקה זו, פעולה שלפי אמונתו תקרב אותו אל האל.{{הערה|1=שלום, הרהורים, עמ' 78{{כ}}- 79.}} המאפיין הרביעי - מחויבות להלכה היהודית. בדרך כלל, מכירים המקובלים בעול ההלכה ומקיימים אותה ללא פשרות. כמו כן, אין מיושמת שיטת הפרשנות הסימבולית שלהם לתורה בתחום ההלכה, למעט מתן טעם למצוות. יחד עם זאת, המדובר, לפי שלום, ביחס דו-ערכי ובמחויבות רשמית בלבד, שכן עצם התפתחותה של המיסטיקה בא כתגובה לדת הממוסדת, ולמעשה, תחת המסווה של שמירה על המסורת וההלכה, הוחדרו תכנים חדשים.{{הערה|1=למשל השינויים שהנהיגו המקובלים לגבי תפילות הקבע, לאור שינוי תפיסת התפילה ומטרותיה, הן על ידי שינוי בלשון התפילה והן על ידי הנהגת תפילה בכוונה ובדבקות. שביד, ביקורת, עמ' 11–13.}}

דרך כתיבה זו, המפרידה בין הספרות לאותיות, הובילה חלק מהפרשנים בימי הביניים לטעון כי בספר ישנם שני תאורים של יצירת עולם: התיאור האחד, מתייחס לבריאה אידאליתאידיאלית באמצעות עשר הספירות, והתאור השני ליצירה גשמית באמצעות 22 האותיות. כנגדם, עמדו הפרשנים שסברו כי תחילה הייתה היצירה הראשונית, שנעשתה באמצעות הספירות והאותיות יחד, וממנה נולדו הן העולם הנסתר והן העולם הנגלה.{{הערה|1=שלום, ספר הבהיר, עמ' 54–55.}} אחד הפירושים הראשונים שנשתמרו לספר, משנת [[931]], הוא פירושו בערבית של [[רב סעדיה גאון]]{{הערה|1=שלום, ספר הבהיר, עמ' 21.}}, המחזיק בדיעה הטוענת שבספר מתוארות שתי בריאות. דעה דומה לרס"ג הביע גם רבי [[יהודה הלוי]], ב[[ספר הכוזרי]].{{הערה|1=שלום, ספר הבהיר, עמ' 55. רס"ג השתמש בספר כדי להכניס בו את דעותיו.}}

* '''גרשם שלום - על האיש ופועלו: דברים שנאמרו ביום השלושים להסתלקותו''', ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ג (המאמרים המופיעים בספר: א"א אורבך, "גרשם שלום ומדעי היהדות", עמ' 7 - 16; י' בן שלמה, "מחקרו של גרשם שלום על הפאנתיאיזם בקבלה", עמ' 17 - 31; י' תשבי, "תרומתו של גרשם שלום לחקר הזוהר", עמ' 32 - 47; רבקה ש"ץ, פירוש החסידות כביטוי להשקפה האידאליסטיתהאידיאליסטית של גרשם שלום", עמ' 48 - 62; מ' בית אריה, "יחסו של גרשם שלום לספר ולספרייה", עמ' 63 - 70; נ' רוטנשטרייך, "על הגותו הלאומית של גרשם שלום", עמ' 71 - 86; א"א אורבך, "דברי סיכום", עמ' 87 - 88).