מודסט מוסורגסקי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: אידיאל |
מ ←מוסורגסקי בבגרותו: קישורים פנימיים |
||
שורה 27:
במהלך השנתיים הבאות פגש מוסורגסקי כמה דמויות חשובות בחיי התרבות של רוסיה, בהם [[סזאר קואי]] (גם הוא קצין צבא) ו[[מילי באלאקירב]]. מוסורגסקי חיבר כמה שירים וקטעים לפסנתר, לצד מספר ניכר של תרגילים בקומפוזיציה בהדרכת באלאקירב, ובשנת [[1858]] ויתר על הקצונה לאחר משבר קשה. ייתכן שלמשבר זה היה רכיב רוחני (במכתב אל באלאקירב הוא מזכיר "מיסטיקה ומחשבות ציניות בנוגע לאלוהות"), אבל טבעו האמיתי כנראה לא ייוודע לעולם. בשנת [[1859]] רכש מודסט בן ה-20 ניסיון חשוב ב[[תיאטרון]] כאשר סייע בהכנות להפקת האופרה של [[גלינקה]], "החיים למען הצאר" בנחלת גלבוב של [[זמר]]ת לשעבר ובעלה העשיר; הוא פגש גם את ליאדוב ונהנה מביקור מפרה ב[[מוסקבה]] - שאחריו הצהיר על אהבתו ל"כל דבר רוסי".
על אף ההתגלות הזאת, המוזיקה של מוסורגסקי עדיין נטתה לעבר מודלים זרים: עם באלאקירב למד בעיקר [[מוזיקה גרמנית]] (לרבות [[סימפוניה|סימפוניות]] של [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]), ו[[סונאטה]] לארבע ידיים שהוציא מתחת ידיו בשנת [[1860]] מכילה את הפרק היחיד שלו בצורת סונאטה. קשה גם להבחין באיזה דחף "לאומני" בולט באופרה שלו "אדיפוס באתונה", שעליה עבד בין גיל 19 ל-22 (ולבסוף נטש בלי לסיים), או ב"אינטרמצו אין מודו קלאסיקו" לפסנתר סולו (עובד ותוזמר בשנת [[1867]]). זו הייתה היצירה האחרונה שחיבר מדצמבר [[1860]] עד אוגוסט [[1863]]: הסיבות לכך נעוצות כנראה בהופעתו מחדש של המשבר הסובייקטיבי שלו בשנת 1860 והקשיים, האובייקטיביים לחלוטין, שנבעו מ"[[רפורמת 1861|שחרור האריסים]]" בשנה שלאחריה - מצב שהותיר את המשפחה משוללת מחצית מנחלתה ואת מוסורגסקי עושה חלק גדול מזמנו בכפר הולדתו, במאמצי שווא לבלום את ההתרוששות המשמשת ובאה.
אותה עת כבר השתחרר מוסורגסקי מהשפעת באלאקירב ובעיקר לימד בעצמו. בשנת 1863 החל בכתיבת אופרה נוספת - "סאלאמבו" - שעליה עבד בין 1863 ל-[[1866]] לפני שאיבד עניין בפרויקט. במשך התקופה הזאת חזר לסאנקט פטרבורג, התפרנס כעובד מדינה בדרג נמוך וחי ב"קומונה" של שישה אנשים. בשיכרון שנסכה עליו האווירה האמנותית והאינטלקטואלית עסק בקריאה ובדיונים בקשת רחבה של רעיונות אמנותיים ומדעיים - בהם אלה של הסופר בעל דעות מהפכניות [[ניקולאי צ'רנישבסקי]], שנודע בקביעתו, כי באמנות "צורה ותוכן הם הפכים". השפעות אלה קרבו אותו יותר ויותר לאידיאל של "ריאליזם" אמנותי על כל המתחייב ממנו, ותהיה זו האחריות להעתיק את החיים "כמו שבאמת חיים אותם"; ההתעסקות המתמדת בשכבות הנמוכות של החברה; או הדחייה של צורות מוזיקליות חוזרות וסימטריות כיון שאינן נאמנות די הצורך למהלך, שאיננו חוזר על עצמו ואיננו צפוי, של "החיים האמיתיים".
| |||