שם קלינברג – הבדלי גרסאות

ביסס את דרכו בקבלה על דרכו של רבי [[צבי אלימלך שפירא]] מדינוב וכן למד רבות את ביאור [[הגר"א]] על [[תיקוני הזוהר]]. בביתו היו 800 ספרי קבלה וחסידות וכ-1500 ספרים על התלמוד, הלכה ו[[שו"ת]], כולם מלאים הערות והגהות. חיבר פירוש על [[הזוהר]] על כל חלקיו (זוהר חדש, תיקונים, ספרא דצניעותא וכו') אך מחותנו, האדמו"ר בעל "[[אמרי אמת]]" מ[[חסידות גור|גור]] אמר לו לא להדפיסו כי הדור לא מתאים לקבל ספר כזה ("לא אכשר דרא"). כמו כן חיבר חיבור על [[כ"ב אותיות]], כשעל האות א' לבד היו אלף ערכים. מעט מדברי תורתו ששרדו בשואה, הודפסו על ידי בנו בשנת [[תשכ"א]] בספר "אהלי שם".

 

 

לאחר כיבוש קרקוב על ידי הנאצים, נמלט לעיירה סמוכה, [[נפלומיץ]], שם המשיך ב[[עבודת ה'|עבודתו]]. לאחר שנתיים, הוברח על ידי חסידיו ל[[גטו קרקוב]], שם התחבא בבונקר, והמשיך עם סדר שיעוריו כרגיל. באותה תקופה הפסיק לשיר [[זמירות שבת]] באומרו:"מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"{{הערה|על פי המדרש שהמלאכים רצו לומר שירה ב[[קריעת ים סוף]] והקדוש ברוך הוא לא הניח להם בטענה זו.}}. בשנת [[תש"ג]] הועבר עם רוב יהודי הגטו ל[[מחנה הריכוז פלאשוב]]. בנו רבי משה, שהיה ב[[מחנה הריכוז קאבל]], התגנב שבת אחת למחנה פלאשוב, שם שמע מאביו שאמר:"עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם", בבוא הגאולה יבינו את סוד הרציחות הנוראות. ב[[פורים]] קרא את [[מגילת אסתר]] בהחבא, ונתן [[מתנות לאביונים]] מעט מזון. לקראת [[פסח]] הבריחו לו מצות מ[[גטו בוכניה]] וב[[ליל הסדר]] אמר את ה[[הגדה של פסח]] בעל פה עם מעט יהודים. לאחר החג, ביצעו הנאצים סלקציה, ובחרו את רבי שם להורגו בפומבי. היהודים ניסו להתחנן על חייו אך לא הצליחו. רבי שם לא הראה סימני פחד ומלמל תפילות ופסוקים, ואמר ליהודים שיש לקבל דין שמיים באהבה. הנאצים הורו להפשיטו והוא התחנן להשאר עם [[ציצית]] לאמירת [[וידוי (יהדות)|וידוי]]. נורה תוך כדי שאמר "[[שמע ישראל]]".