סנדרה גילברט – הבדלי גרסאות

ב"משוגעת בעליית הגג", גילברט וגובאר מציעות מודלים שיכולים להתאים לספרויות ולתרבויות שונות. ספרן בוחן מי מסומן/ת על ידי ה[[תרבות]], כמתאים ורשאי לכתוב ומתאר את האישה הכותבת כנגד כל הסיכויים כחריגה. במחקר מקיף הכולל סקירה מעמיקה של ספרות שנכתבה על ידי גברים ונשים, במאה ה-19, שתי החוקרות חושפות, כי מעשה היצירה בעולם המערבי מתואר בתרבות כמעשה בריאה גברי מטבעו. הסופר הוא אבי היצירה,{{הערה|• סנדרה גילברט וסוזן גובאר, '''ראי הקיר של המלכה''', מתוך הספר דרכים לחשיבה פמיניסטית: מקראה, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה,2007. עמ': 137-141}} כפי שהאל, ברא את העולם וכבעל הסמכות יש לו בעלות על היצירה ועל הדמויות שמשמשות כנתיניו. שתי החוקרות טוענות, שתפיסה זו מייצגת את העמדה המערבית הכוללת של ה[[מגדר]] הגברי. כפועל יוצא מעמדה זו, נגזלה מן האישה היכולת להיות יוצרת ונשים שניסו ליצור ולחבור למעשה הבריאה, תויגו כ"משוגעות" שיש לכלוא אותן ב"עליית גג".{{הערה|• אורלי לובין, '''איך בכל זאת נשים מצליחות לכתוב: על כתיבת נשים וגם על קריאה''', מתוך הספר דרכים לחשיבה פמיניסטית, מבוא ללימודי מגדר, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2007. עמ': 248}}גילברט וגובאר מראות כיצד ה[[נורמה|נורמות]] החברתיות הללו, שמופיעות בטקסטים הספרותיים לאורך כל ההיסטוריה והפכו ל"אמת" תרבותית ולמכוננות זהויות גברית ונשית, מנעו מנשים לכתוב, או הגבילו אותן לכתוב ז'אנרים מסוימים.

 

במילים אחרות, נשים כותבות צריכות לשאוף להגדרה מעבר לדיכוטומיה זו, אשר יצרו עבורה המחברים-הגברים, על מנת להשיג אוטונומיה ספרותית.