קומאנצ'י – הבדלי גרסאות

שפת הקומאנצ'י היא שפה נומית של האוטו-אזטקים ולעתיםולעיתים מסווגת כניב שושון.

* '''דיוויזיה''' או '''להקה''' - לעתיםלעיתים נקראת 'שבט', ''נסיון'' ב[[ספרדית]], ''רמה'' (ענף) - מכילה מספר קבוצות אזוריות (ראנצ'ריות) שיש להם קשר משפחתי, קשרים פוליטיים, רפואיים וצבאיים וכן אינטרס משותף בציד, בליקוט, במלחמה, בשלום ובסחר.

הקומאנצ'י היו במקור [[ציידים-מלקטים]]. כשחיו ב[[הרי הרוקי]], בהמהלך הגירתם לעבר [[המישורים הגדולים]], גם הגברים וגם הנשים היו אחראיים לליקוט ולאספקת המזון. כשהגיעו הקומאנצ'י למישורים, הפך הציד לאמצעי השלט. הציד נחשב לפעילות גברית והיה סממן ראשי ליוקרה. לצורך בשר, צדו [[ביזון אמריקאי|בופאלו]], [[אייל קנדי|איילים]], [[דב שחור אמריקני|דובים שחורים]], [[אנטילוקפרה אמריקנית|אנטילוקפרות]], ו[[צבי|צבאים]]. כשהציד היה מועט, צדו גם סוסי בר מסוג [[מוסטנג (סוס)|מוסטנג]] ולעתיםולעיתים גם אכלו את סוסי הפוני שלהם. בשנים מאוחרות יותר בזזו הקומאנצ'י חוות ב[[טקסס]] וגנבו בקר. הם לא אכלו דגים או עוף אלה אם כן היו מורעבים ואז היו אוכלים למעשה כל יצור שהיו מוצאים כולל [[ארמדילו]], [[בואש]], [[עכברוש]]ים, [[לטאה|לטאות]], [[צפרדע]]ים, ו[[חרגוליים|חרגולים]]. בשר ה[[ביזון אמריקאי|בופאלו]] ובשר אחר הוכן ובושל על ידי הנשים. הנשים גם ליקטו פירות בר, זרעים, אגוזים, תותים, שורשים, פקעות וגם שזיפים, ענבים, אכמניות, אפרסמונים, תותי עץ, בלוטים, פקאנים, בצלי בר, צנוניות וסברסים. הקומאנצ'י גם רכשו תירס, דלעת יבשה וטבק באמצעות סחר חלפין ובזיזות. רוב הבשרים ניצלו על האש או בושלו. כדי לבשל בשר טרי או יבש וכן ירקות, היו חופרות הנשים בור באדמה שאותו היו מרפדות בעורות או בבטנות של בופאלו, ומילאו במים כדי ליצור מין סיר בישול. הם הניחו אבנים לוהטות בתוך המים עד שהם רתח ובישלו את התבשיל. לאחר שבאו במגע עם הספרדים, הקומאנצ'י סחרו בתמורה לסירים וקומקומים מנחושת וזה הפך את מלאכת הבישול לקלה יותר.

נהגו להשתמש בקנוקנת לצורך מיתרי הקשתות וחוטי סריגה. את הפרסות הפכו לדבק ולרעשנים. את הקרניים הפכו לכוסות, כפות ומצקות בזמן שאת הזנב שימש כשוט, כהורג זבובים או כקישוט לטיפי. הגברים עשו כלים, להבים ומחטים מהעצמות וכן גם סוג של מקטרת וצעצועים לילדיהם. כלוחמים, למרות זאת, התמקדו הגברים ביצירת קשתות וחצים, רמחים ומגנים. העור העבה של שור זקן היה אידאליאידיאלי למגנים והגן מפני חצים ואף כדורים. היות שבילו את מרבית היום על גבי הסוס, הם גם הפכו את העור לאוכפים וארכובות לסוסים. שיער ה[[ביזון אמריקאי|בופאלו]] שימש לריפוד האוכפים ובו השתמשו גם בחבלים ואפסרים.