יעל סינדי – הבדלי גרסאות

'''יעל סינדי''' (שם מדעי:''Capra aegagrus blythi''; מוכר גם כ'''עז בר סינדית''' או כ'''עז סינד'''), הוא אחד מ-6 תת-המינים של [[עז הבר]] האנדמי לדרום ומערב [[פקיסטן]] לצד קרובו [[יעל צ'ילטאני]]. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת [[1875]] על ידי הבוטנאי הבריטי בהודו - אלן אוקטוויאן הומה. שמו הרשמי ניתן לו עקב תפוצתו העיקרית שנופלת בתחומי מחוז [[סינד]] שבפקיסטן, בעוד ששמו המדעי הוא על שם הזואולוג הבריטי אדוארד בליט. למרות היותו תת-מין של עז הבר, הוא מכונה לעתיםלעיתים קרובות "יעל" בשל הדמיון של הזכרים ל[[יעל נובי]] למשל מאשר ל[[עז הבית]].

זכר היעל הסינדי מתאפיין בזוג [[קרן (זואולוגיה)|קרניים]] ארוכות ומרהיבות בצורת [[סהר]] או [[חרב]] מעוגלת, והמבנה שלהם אופייני לעיזי הבר: הקרן צומחת לכיוון מעלה בזווית מועטת לצדדים, והיא עולה ומתעגלת בהדרגה לאחור עד שהיא יוצרת חצי או 3 רבעי עיגול. מכיוון שהקרן צומחת בזווית לצדדים, במבט מלפנים הקרניים ייראו בצורת "M". מיקום הקרניים אצל יעל סינד, הוא במרכז הקרקפת מעל העיניים, ולעתיםולעיתים בשל העובי שלהם הן מתפשטות גם מעט למצח. בבסיס יש בין הקרניים רווח קטן אך ניכר, והרווח ביניהן עולה בהדרגה ככל שהקרן גדלה; בקצוות למשל המרחק עשוי להגיע לחצי מטר או יותר. הקרניים של יעל סינד נחשבות לעבות יחסית, אולם הן צרות יותר בהשוואה לקרני ה"יעלים האמיתיים" וכנ"ל לגבי קצוות הקרן. משטח הקרן הקדמי הוא מעוגל, בעוד שהמשטח האחורי שטוח; ניתן להבדיל בנקל בין קרני היעלים האמיתיים לבין קרני יעל סינד; בעוד שליעל האמיתי יש כפתורים בולטים לאורך חזית הקרן, ליעל סינד יש חריצים עמוקים בלבד, ותחת הכפתורים יש לו לאורך הקרן שידרה בולטת שמתחילה בבסיס ומסתיימת בשליש העליון. השידרה אינה אחידה לחלוטין, ולעתיםולעיתים יש בה שקעים או בליטות גדולות שמזכירות במעט את קרני היעל האמיתי.

{{ש}}הפרווה של הזכרים המבוגרים לעומת זאת, מתבהרת עם הגיל לצבע כסוף עד אפרפר-לבן קרמי בצלעות, בצוואר ובגב; בנוסף ובאופן מנוגד, אצל הזכרים המבוגרים חלקים מסוימים בפרווה מתכהים לצבע חום שוקולד או שחור: על חזית הרגליים וצדדי המפשעה יש רצועות כהות דקות, מעל המותניים ישנו פס שחרחר דקיק ולאורך הגב - מהעורף עד לעוקץ הזנב - יש קו של שערות סמורות כהות שהופך לרעמה גדולה בעיקר באזור הכתף. על פני החזה והחלק התחתון של הגרון יש כתם רחב בצבע שחור דהוי, ומכל צד נמשך ממנו פס עבה בצבע זהה עד לכתפיים הכהות; כתוצאה מכך נוצרת סביב הצוואר "אדרת" שחורה. מעבר לכך שהם דהויים, הפס הגבי והאדרת של יעל סינד עלולים לעתיםלעיתים קרובות להיות בצבע חום בהיר או אדמדם, בניגוד למשל לפס הגבי והאדרת של [[יעל בזואר]] שיהיו תמיד בצבע שחור עמוק וברור.

ראשו של היעל הסינדי בצבע אדמדם-צהבהב בהיר באזור הלחיים ואדמדם כהה יותר באזור החרטום. לפרטים מבוגרים הלחיים יהיו בצבע כסוף או חולי ואזור החרטום יהיה בצבע שחור או חום שוקולד. לשני הזוויגים יש סימוני פנים הכוללים זוג פסים - חום כהה ולבן קרמי - שנמשכים במקביל מהעין עד לפה בדומה ל[[צבי]], אם כי אצל הזכרים הפס הלבן עלול להתחלף בזוג גבות גדולות ולבנות מעל העין. האוזניים של יעל סינד מתחלקות בין אפרפר וצהבהב בצד החיצוני לשחרחר ולבנבן בצד הפנימי. קצוות האוזן יהיו שחורות לעתיםלעיתים. זכר היעל הסינדי מתאפיין ב[[זקן]] שחור בולט בסנטר בניגוד לנקבות, ובגיל מבוגר הוא הופך להיות ארוך, עבה וגס מאוד - אף יותר משל [[יעל סיבירי]].