וירטואליזציית אחסון – הבדלי גרסאות

* ביצוע Tiering, כלומר מידע הדרוש בתכיפות יימצא באמצעי אחסון מהירים וההפך מידע הפחות נדרש (למשל גיבויים) יכול להיות מאוחסן באמצעי אחסון איטיים וזולים יותר. ישנה אפשרות לבצע Tiering דינמי על ידי דגימת תכיפות השימוש או בשימוש בתובנות [[BI]] שמגדיר המשתמש. לדוגמה אזורים מסוימים בדיסקים יכולים לשבת בדיסקים פיזיים מהירים (ואף לדיסקים מבוססי [[זיכרון הבזק]] או זיכרון רגיל) ואחרים יכולים להיות מופנים לדיסקים איטיים (ואף שימוש בענן מחשוב). האלגוריתמים העוסקים בכך משיקים לעתיםלעיתים לאלגורתמי [[זיכרון מטמון#זיכרון מטמון של דיסק קשיח|זיכרון מטמון של דיסק קשיח]]. השימוש באפליקציה זאת מאפשר גם SLA{{כ}}{{אנג|Service-level agreement}}.

* בשימוש ב-DeDuplication (ביטול כפילות){{אנג|Data deduplication}} ניתן לחסוך בשטח אחסון על ידי בדיקת הכתיבות ואי שיכפולם במקרה של דמיון. בעבר הדבר בא, למשל, לידי ביטוי בעת ארכובים של מידע, שכן רוב המידע המאורכב אינו משתנה בין ארכוב לארכוב. חיזוק משאבי המחשוב והרצון לחיסכון בשטח אחסון הביא לכך שהתקנים מודרניים מבטלים כפילויות גם במידע ראשי ובלתי קבוע. מאחר שתוכנת הווירטואליזציה "רואה" את כל הרשת ביכולתה למצוא דמיון גם בין דיסקים שונים המשרתים שרתים שונים. את המידע "המקורי" שומרים לעתיםלעיתים על ידי שימוש ב[[פונקציית גיבוב]]. חלק מהתוכנות גם [[דחיסת נתונים|דוחסות]] את המידע על מנת לחסוך מקום נוסף. התוכנה יכולה גם "לדבר" עם [[מערכת קבצים|מערכת הקבצים]] שמותקנת על השרת ואז לדחוס בצורה מיטבית גם מידע שכבר דחוס (לדוגמה לפענח צרור תמונות דחוסות ולדחוס אותן מחדש). שימוש בשיטות אלו של חיסכון במקום, באות על פי רוב בתוספת של שימוש בכוננים רזים. יש ופעולות אלו מתבצעות באופן מקוון וישנם מקרים שהן מתבצעות ברקע. חלק גדול של התקנים מודרניים משלבים בין השיטות; הן כותבות למדיות מהירות קטנות, מבצעות את צמצומי המידע ואז כותבות למדיות הקבועות.