שופר קודו – הבדלי גרסאות

'''שופר קודו''' (מכונה לעתיםלעיתים בטעות '''שופר דישון'''), הוא [[כלי נשיפה]] שמקורו ב[[קרן (זואולוגיה)|קרני]] אנטילופת ה[[קודו (סוג)|קודו]] האפריקנית, אשר משמש ב[[אפריקה]] עד היום באופן מסורתי למטרות פולחן וכאמצעי איתות. בקרב [[יהדות תימן]] נהגו להשתמש במשך מאות שנים ב[[שופר]] זה לצורך [[תקיעת שופר]] ב[[ראש השנה]] ומסיבה זאת הוא מוכר גם כ'''שופר תימני''', אך ישנה מחלוקת נרחבת לגבי כשרותו. זוהי קרן ארוכה ומסולסלת אשר מייצרת מספר סוגי צלילים, והקול שלה חזק ועמוק יותר משופר רגיל.

לקודו הגמלוני כאמור, יש את ה[[קרן (זואולוגיה)|קרניים]] הארוכות והמרשימות ביותר אשר נדמות ל[[בורג]] או [[חולץ פקקים]] ולכן משתמשים בעיקר בקרניו עבור יצירת שופר קודו. אורכה של הקרן הוא 100 עד 140 ס"מ, והממוצע הוא 120 ס"מ.{{הערה|שם=אולט|1=[http://www.ultimateungulate.com/Artiodactyla/Tragelaphus_strepsiceros.html מידע על קודו גמלוני] באתר Ultimate Ungulate.}} האורך המרבי שתועד עד היום היה 180 ס"מ.{{הערה|שם=שיא-קרן|{{צ-ספר|מחבר=Ronald M. Nowak|שם=Walker's Mammals of the World|מו"ל=JHU Press}} ([https://books.google.co.il/books?id=7W-DGRILSBoC&pg=PA1136&lpg=PA1136&dq=length+of+horn+of+Tragelaphus+strepsiceros&source=bl&ots=WKC2jMKxZG&sig=of87Tz1PKNwzkjRbCb8LtSsrNKw&hl=iw&sa=X&ved=0CCoQ6AEwBTgKahUKEwjxvrPL7fjHAhXK0xoKHattDvE#v=onepage&q=length%20of%20horn%20of%20Tragelaphus%20strepsiceros&f=false עותק] ב[[גוגל ספרים]]) - עמ' 1137.}} לקודו הגמלוני יש לרוב 2.5 סלסולים ולעתיםולעיתים גם 3 סלסולים. מבנה הסלסולים משתנה: לעתיםלעיתים כל סלסול צומח מעל קודמו כך שהקרן נראית בכללי ישרה, ולעתיםולעיתים כל סלסול יתרחק מקודמו כך שמוטת הקרניים תהיה גדולה למדי ואנכית. הקרניים עבות יחסית בבסיס, והופכות לצרות ודקות ככל שהמרחק מהבסיס גודל; בקצה הקרן למשל, הקרן חדה מאוד. לאורך הקרן יש טבעות וחריצים קטנים ובהירים, שנעלמים לקראת סוף הקרן. הצבע הטבעי של הקרן נע בין [[שחור]] ל[[אפור]] כחלחל או [[חום (צבע)|חום]] כהה, בעוד שהחוד של הקרן יהיה בהיר יותר. זכרי הקודו הם היחידים שמתאפיינים בקרניים. קרניו של הקודו בדומה לשאר הפריים עשויות מ[[קרטין]] קשה המקיף בליטת עצם גדולה מהמצח.

כדי להפוך את [[קרן (זואולוגיה)|קרן]] הקודו לשופר כשר, יש לקדוח מקצה הקרן לבסיס. למעשה, נדרשת קדיחה של חור קטן ליצירת פייה לקרן בעוד שרוב הקרן חלולה כמעט לגמרי לאחר שהופרדה מהעצם. על מנת לא לפסול את השופר מתקיעה קידוח החור צריך להיעשות בזהירות מרבית. מאחר שמרבית קרני הקודו ספירליות ומסולסלות, גם קצה הקרן הסתום מעוקם בדרך כלל כך שהקדיחה בו עד לאזור החלול עשויה ליצור חור בצידי השופר. בשל כך, יוצרי השופרות נוהגים לחמם את הקרן במים רותחים כדי להפוך אותה לגמישה. לאחר מכן, הקרן נמתחת עד שהיא ישרה מספיק כדי לקדוח בה את הפייה בקלות יחסית. לאחר שהקידוח הושלם, מעוותים את הקרן חזרה לצורה המסולסלת והספירלית המוכרת שלה, כשלעתיםכשלעיתים מלטשים אותה קודם ולעתיםולעיתים משאירים אותה במצב הטבעי שלה. יש שמוסיפים לשופר קישוטי כסף מבחוץ, ויש שמצפים אותם בכסף אף מבפנים; האחרונים פסולים לתקיעה ונמכרים לנוי. בהתבססו על דברי [[סעדיה גאון|הרס"ג]] "והשופר שאנו תוקעין בו...ואסור לשנות את צורתו", הרב [[יוסף קפאח]] סובר שאין לחמם כלל שופרות ולעוות את צורתם כדי לקדוח בהם.{{הערה|שם=שופרא|1=[http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2480242&whichpage=&forum_id=20067#R_8 סריקות של מחקרים וסקירות בנושא מנהגי יהדות תימן בשופר], פורום אלמדרש, היידפארק.}}