מודלים ליניאריים בתקשורת המונים – הבדלי גרסאות

'''מודלים לינארייםליניאריים בתקשורת המונים''' - הם [[מערכת מודל|מודלים]] קוויים בחקר [[תקשורת המונים|תקשורת ההמונים]] המתארים את תהליך ה[[תקשורת]] באופן חד כיווני ממוען המסר לנמען. המוען הוא יוזם התהליך והנמען פסיבי, ללא שום יכולת להשפיע על התהליך והוא קולט את המסר כמו שהוא.

בנוסף מחקרים אלו בדקו באופן נסתר לרוב את כוחה של המדיה התקשורתית להוות במה למוצרי פרסום, ומידת השפעתם של מוצרי הפרסום במדיה על הפריטים בחברה.{{הערה|שם=:0|דן לאפי, "סוגיות מפתח בתאוריית המדיה", בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2011, עמ' 15.}} ראשיתם של המחקרים הצביעו על התקשורת ככלי רב השפעה וצרכני המסרים מושפעים ממנו באופן חד משמעי ללא יכולת לסנן את התכנים, או לשלוט בהשפעתם של התכנים עליהם. לביסוס טענות אלו התפתחו המודלים הלינארייםהליניאריים. המודלים הלינארייםהליניאריים טענו כי "שרשרת התקשורת" מתחילה במוען (יוזם הפעולה בתקשורת ההמונים) שמעביר מסר לנמען (הפרט אליו מכוונת פעולת התקשורת) ובאמצעות המדיה (אמצעי התקשורת או המדיום שדרכו מעביר המוען את מסריו) פועל להשפיע על הנמען.

החוקר [[הרולד דוויט לאסוול]] הגה בשנת [[1948]] [[נוסחה]] בשם "שרשרת תקשורת" (chain of communication). הוא טען כי כל פעולות התקשורת, הן תקשורת פרונטלית והן באמצעות תיווך, ניתן לחלק לחמישה תהליכים שונים שלכל אחד מהם נדרשות שיטות ניתוח נפרדות.{{ש}}אומנם במחקרו התייחס לאסוול לכל חמשת התהליכים ולשיטות הניתוח המתאימות להם, אבל רעיונותיו החשובים ביותר נגעו לשאלת ההשפעות של אמצעי המדיה. נוסחת לאסוול מציגה תכונה אופיינית לדגמים מוקדמים בתקשורת והיא מקבלת כמובן מאליו שלמוען יש כוונה מסוימת להשפיע על הנמען, ומכאן שיש להתייחס לתקשורת בראש ובראשונה כתהליך שכנועי. הנחת הבסיס הינה שלמסרים תמיד ישנן השפעות. {{ש}}המודל מתאר את חמש השאלות: מי אמר מה, למי, באיזה ערוץ ובאיזו השפעה? '''מוען''' מעביר '''מסר''' דרך '''אמצעי או ערוץ''' (אמצעי התקשורת או המדיום שדרכו מעביר המוען את מסריו) ל'''נמען''' ומהי מידת '''ההשפעה''' או השינוי המתחוללים בנמענים כתוצאה מקבלת המסר. מידת ההשפעה שהושגה נבחנת במסגרת המודל באמצעות השוואה בין כוונת המוען, ההשפעה שרצה להשיג, ותגובת הנמען.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://lalimudim.blogspot.co.il/2011/01/blog-post_2215.html|כותרת=מודלים של תקשורת|אתר=lalimudim.blogspot.co.il|תאריך_וידוא=2016-10-14}}}}{{ש}} מרבית החומרים אותם חקר לאסוול הם [[תעמולה פלסטינית|חומרי התעמולה]] ומוצרי התקשורת ב[[גרמניה הנאצית]]. מודל זה מייחס לתקשורת סוג של "[[שטיפת מוח]]", כך שאין ביכולתו של הנמען להגיב או לבחור שלא לקבל את המסר מהמוען.{{הערה|שם=:0}} {{ש}}המודל טוען כי בתנאים האידאליםהאידיאלים, כל מסר מועבר מהמוען אל הנמען לאורך שרשרת בלתי קטועה וללא הפרעות או פרשנויות שגויות. לטענתו, העברת המסר מתאפיינת בהולכה מושלמת (total conductance) בין המוען לנמען. עוד טוען לאסוול כי אומנם התקשורת הטכנולוגית נראית במבט ראשון שונה ממבנה התקשורת בין בעלי חיים אחרים, אך התקשורת האנושית כמו התקשורת בין בעליי חיים משרתת פונקציות חיוניות המסייעות לשמור על הסדר והרווחה בין המתקשרים.{{הערה|שם=:1|{{קישור כללי|כתובת=http://www.eshelnet.com/OLD/var/www/html/orit-html/yud2009/shachar_shir/perek1.htm|כותרת=תקשורת המונים|אתר=www.eshelnet.com|תאריך_וידוא=2016-10-14}}}}

אפשר לראות במודל לאסוול תמיכה ברעיון שאמצעי התקשורת פועלים כערוצים שבהם גירוי כלשהו (מסר), זוכה לתגובה (השפעה) ישירה. בשנת 1955 הפסיכיאטר [[פרדריק ורתהם]] העביר ביקורת נוקבת על אמצעי התקשורת הידועה בשם "פיתוי התמימים" (seduction of the innocent) אשר הופצה בספרו "פיתוי התמימים" שראה אור בשנת 1956 ושלימים התקבעה כתאוריה נוספת בחקר תקשורת ההמונים, ואף הוצגה גם כן כחלק מהמודלים הלינארייםהליניאריים שהיו קיימים עד אותה העת בחקר התקשורת.