מרשה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מרשה בבית ראשון בתקופת הברזל |
מקדש מרשה, הרחבה |
||
שורה 25:
מרשה הייתה מיושבת בעיקר באדומים, ויחד עם [[אדוריים]] שבדרום [[הר חברון]], הייתה העיר המרכזית באדומיאה. לעיר הגיעו במהלך הזמן גם [[פיניקים]], ולאחר כיבושי [[אלכסנדר מוקדון]] (332 לפנה"ס) התפתחה בעיר קהילה יוונית, שהורכבה מאזרחים ואנשי [[צבא]] בדימוס, והעיר קיבלה מעמד של [[פוליס]]{{הערה|בנתיבות השפלה והרי יהודה - איל דודסון עמ' 193}}. כך נוצרה במרשה עיר נכרית עם שילוב [[תרבות|תרבויות]].
באתר נמצאה [[כתובת הליודורוס]], [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובת]] [[מלך|מלכותית]] משנת 178 לפני הספירה, המכילה 23 שורות שנחקקו ב[[יוונית]] על לוח אבן. הכתובת נחשבת לאחת הכתובות העתיקות החשובות ביותר שהתגלו ב[[ארץ ישראל]]. הכתובת, היא הכרזה של המלך [[סלאוקוס הרביעי]], אחיו של [[אנטיוכוס הרביעי]], בנוגע למינוי "אחראי על המקדשים" במחוז "קוילה-סוריה ופויניקיה". מחוז זה כלל בתוכו את ארץ ישראל, שנשלטה באותם ימים על ידי המלכים [[הממלכה הסלאוקית|היוונים-סֶלֶווקים]], יורשי [[אלכסנדר הגדול]]. בכתובת, מודיע המלך על המינוי למשנה שלו – [[הליודורוס]], "הממונה על העניינים".
שרידי מקדש אדומי בתוך חצר נמצא בפסגת התל סמוך לקארדו שבמרכז העיר .
בימי [[מרד החשמונאים]] ([[המאה ה-2 לפנה"ס]]) היוותה העיר בסיס להתקפות היוונים על צבאו של [[יהודה המכבי]]. השליט החשמונאי [[יוחנן הורקנוס]] כבש את העיר בשנת 112 לפנה"ס, וגייר את תושביה. מרשה התנגדה לכיבוש ולגיור וספגה מכה קשה, וכך לאחריו הלכה העיר ודעכה.
| |||