בית מחוקקים חד-ביתי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
עריכה |
||
שורה 1:
{{עריכה|פסקה=|סיבה=דרושה הגהה|נושא=מדעי החברה}}
בחלק מ[[פרלמנט|בתי-המחוקקים]] בעולם יש שני בתים - [[בית תחתון]] ו[[בית עליון]]. בכל מדינה מתחלקות סמכויות החקיקה באופן שונה מעט ביניהם, אך בעיקרון הבית העליון נדרש לאשר הצעות חוק שאישר הבית התחתון כדי שאלה תהפוכנה לחוקים. לעומת השיטה הזו, בחלק מהמדינות בעולם פועלת שיטת '''בית מחוקקים חד-ביתי''', בה אין שני בתים בפרלמנט, אלא בית אחד בלבד. בשיטה זו, די באישור הצעת חוק על ידי בית אחד כדי להופכה לחוק - אין מוסד עליון יותר שנדרש אישורו.
בדרך כלל, השיקול
בית מחוקקים חד-ביתי נפוץ במדינות [[קומוניזם|קומוניסטיות]]. עם תום [[המלחמה הקרה]], חלק מהמדינות הקומוניסטיות לשעבר שימרו את השיטה וחלקן העדיפו לכונן בית מחוקקים דו-ביתי.
בכחצי ממדינות העולם פועל בית מחוקקים חד-ביתי. עם מדינות אלו נמנות [[הרפובליקה העממית של סין]], לה האוכלוסייה הגדולה בעולם, ו[[קריית הוותיקן]], לה האוכלוסייה הקטנה בעולם.
היתרון
חולשתה העיקרית של השיטה הוא הסיכון שבריכוז הכוח. במדינות בהן בעל הרוב בפרלמנט ([[רשות מחוקקת|הרשות המחוקקת]]) שולט גם בממשלה ([[רשות מבצעת|הרשות המבצעת]]), די בהשגת רוב בבית אחד כדי לשלוט בשני רשויות שלטוניות. מצב זה יוצר את הסיכון, שמא מגזרים חשובים בחברה לא יזכו לייצוג הולם, פשוט כי אינם מגיעים לכדי רוב.
שיטה זו
{{קצרמר|מדע המדינה}}
|