התקופה הפרסית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

על פי חלוקת הפחווה ל-5 פלכים בהתאם לשמותיהם ברשימת בוני החומה, מתקבלות יחידות מנהל עם גבולות שאינם טבעיים. בהתאם לכך, ניתן להציע שני פלכים עצמאיים נוספים: פלך יריחו במזרח ופלך [[לוד (עיר)|לוד]] במערב, שבירתו היא אולי [[גזר (ישוב מקראי)|גזר]]. לאור הצעה זו, פחוות יהודה הייתה מחולקת ל-6 פלכים, המקבילים לאזורים הגאוגרפיים הטבעיים שלה: פלך ירושלים (ירושלים וסביבותיה), פלך מצפה (אזור [[נחלת בנימין]] מצפון לירושלים), פלך בית צור (האזור ההררי שמדרום לירושלים), פלך גזר (השפלה הצפונית-מערבית), פלך קעילה (השפלה הדרומית-מערבית) ופלך יריחו (בקעת יריחו). לאור חלוקה זו, פלך בית הכרם נראה כמיותר, אולם ייתכן שבסביבות ירושלים, בירת הפחווה, חולק השטח לפלכים קטנים יותר.{{הערה|פרופ' אפרים שטרן, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 1. הרקע הגאוגרפי־היסטורי של ארץ־ישראל בתקופה הפרסית, עמ' 245-244.}}

 

 

מאידך, היו בפחוות יהודה עצמה גם תושבים לא יהודים. בתקופתו של זרובבל, בדומה לתקופתם של [[דוד]] ו[[שלמה]], הועסקו אומנים פיניקיים רבים בבניין [[בית המקדש השני]]: "וַיִּתְּנוּ-כֶסֶף לַַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים, וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֵל-יָם יָפוֹא".{{הערה|שם=עזרא ג ז|{{תנ"ך|עזרא|ג|ז}}}} נראה כי בתקופת נחמיה כבר התבססו קהילות פיניקיות מצור וצידון בפחוות יהודה. קהילות אלה עסקו במסחר ולא פעם גרמו בכך ל[[חילול שבת]] בקרב היהודים: "וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ, מְבִיאִים דָּאג וְכָל-מֶכֶר, וּמֹכְרִים בַּשַׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלָם".{{הערה|{{תנ"ך|נחמיה|יג|טז}}}}