טומאה וטהרה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה |
←דברים האסורים בטומאה: הוספתי פרט חשוב מי מותר לאכול בתרומה לאחר שנטהר מטומאה והעריב שמשו? ההוספה: "אם ממשפחת כהנים הוא" תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 75:
את החולין מותר לאכול בטומאה, אך את שאר מיני המזון חובה לאכול בטהרה (לשם כך יש להקפיד גם על טהרתו של האדם האוכל וגם על טהרת המזון עצמו). היו אנשים שהקפידו לאכול גם את החולין בטהרה, במידת האפשר (בלשון חז"ל: "[[חולין על טהרת הקודש|אוכל חולין בטהרה]]", וראו להלן). גם מי שנוהג כך, רשאי לשמור את המזון שנטמא לימים שבהם האדם עצמו יהיה טמא, ולא תהיה לו ברירה אלא לאכול אוכל טמא{{הערה|{{בבלי|גיטין|נד|א}}: "מידי דחזי ליה בימי טומאתו".}}.
מי שהיה טמא, וטבל במקווה - נטהר, אבל עדיין קיימת בו טומאה מסוימת עד סוף היום (אדם זה נקרא '''[[טבול יום]]'''). במצב זה של טומאה קלה, רשאי הוא לאכול מעשר שני, אך לא תרומה. בסוף היום - יהיה מותר לו גם לאכול תרומה, אם ממשפחת כהנים הוא . לגבי רוב הטמאים, סוף היום משלים לגמרי את טהרתם, והם רשאים גם לאכול קודש, אבל ישנם כמה מן הטמאים ([[זב (טמא)|זב]], [[זבה]], [[טומאת יולדת|יולדת]] ו[[נגעי אדם|מצורע]]. ראו להלן: [[טומאה וטהרה#הדברים המטמאים|הדברים המטמאים]]) שקבעה התורה שעליהם להביא קרבן להשלמת טהרתם. עד הבאת קורבנם הם מוגדרים כ'''[[מחוסר כיפורים]]''', ואסורים לאכול קרבן או להיכנס לבית המקדש.{{הערה|{{משנה|נגעים|יד|ג}}}}
התורה מחשיבה מאד את טהרת המקדש והקרבנות, ואדם שנכנס למקדש במזיד או אכל קדשים (=קרבנות) בהיותו טמא – חייב [[כרת]]. עוון זה נקרא ב[[לשון חז"ל]] "'''[[טומאת מקדש וקדשיו]]'''" (קודשיו = הקרבנות). מי שעבר על איסור זה בשוגג - מביא [[קורבן חטאת]].{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ה|ב}} וברש"י.}} מלבד זאת, קבעה התורה שהציבור צריך להביא קרבנות חטאת בתאריכים קבועים, כדי לכפר על טומאות שהתרחשו במקדש.
| |||