פצוע דכא וכרות שופכה – הבדלי גרסאות

מקור האיסור מופיע ב[[ספר דברים]]: {{ציטוטון|לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'.|{{תנ"ך|דברים|כג|ב}}}}.

{{ציטוט|תוכן=איזהו פצוע דכא? כל שנפצעו ה[[אשךאשכים|ביצים]] שלו, ואפילו אחת מהן ואילו לפני התוספת מי שנכרת ביצתו הימנית ,. וכרות שפכה?, כל שנכרת ה[[פין|גיד]]. ואם נשתייר מה[[עטרה (פין)|עטרה]] אפילו כחוט השערה, כשר|מרכאות=כן|מקור={{משנה|יבמות|ח|ב}}}}

לאנשים אלו מותר לשאת [[גר|גיורת]] ו[[שפחה]] משוחררת וכן [[נתינים|נתינה]] וספק ממזרת - [[עשרת היוחסין|אסופי ושתוקי]], שאינם נחשבים 'קהל ה', אך לא עם [[ממזר|ממזרת]]ת ודאית שאסורה מהתורה{{הערה|{{רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|טז|ב}}}}.

כלומר: אם נשאר חתיכה קטנה בעובי של שערה של [[עטרה (פין)|עטרה]]העטרה בהיקפו של כל האיבר - אינו נחשב כרות שופכה, אך אם גם זה לא נשאר - הוא כרות שופכה.

ה[[שולחן ערוך]]{{הערה|{{שולחן ערוך|אבן העזר|ה|ב}}}} מוסיף עליהם עוד חלק באיבר שגורם בפציעתו לפסילת האדם, "השבילים שבהם נתבשל שכבת הזרע, והם הנקראים חוטי ביצים" דהיינו [[צינור הזרע|צינורות הזרע]]. גם פגיעה בחלק זה מגדירה את האדם כפצוע דכה או ככרות שופכה.

מוכר הסיפור התנ"כי{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יג}}}} על [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] ו[[תמר (בת דוד)|תמר]] בני [[דוד המלך]]. אמנון [[בכור|בכורו]]ו של דוד, [[אהבה|אהב]] את תמר אחותו ו[[משיכה מינית גנטית|חשק]] בה. בעצת רעהו [[יונדב בן שמעה]], העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת שהגישה לפניו את הלביבות ביקש אמנון מהמשרתים להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ו[[אנס]] אותה למרות מחאתה. לפי חלק מהדעות ב[[ספרות חז"ל|חז"ל]], הייתה תמר בתו של דוד המלך מ[[אשת יפת תואר]] שהיא [[גוי]]ה [[שבוי|שבוית מלחמה]] ש[[גיור|התגיירה]] מאוחר יותר. במקרה כזה לפי [[ההלכה]] תמר איננה מתייחסת אחר אביה{{הערה|עיין ב{{בבלי|יבמות|כג|א}} וב[[רש"י]] שם שכתב שמזה שכתוב לא לתת את בתך לגוי ואת בנך לגויה וכתוב שם משום ש"לא יסיר" את לבב בתך מה', ולא כתוב גם בנותן את בנו לגויה ש"לא תסיר" - משמע שהנכדים שלו ממקרה כזה אינם נחשבים נכדיו כי מתייחסים רק אחר אמם שהיא גויה. וע"ש.}}, על כן תמר הייתה מותרת להינשא לאמנון, כיוון שלא היה אחיה מהבחינה ההלכתית ולכן חטאו לא היה חמור כל כך.

בכל מקרה, כתוב שם פסוק מוזר מאוד:

המפרשים נחלקו בפירוש פסוק זה - מדוע אמנון שנא את תמר?

אחת השיטות לפירוש הפסוק מופיעה ב{{בבלי|סנהדרין|כא|א}}: {{ציטוטון|אמר [[רבי יצחק נפחא|רבי יצחק]]: [...] קשרה לו נימא ([[שערה]]) ועשאתו '''כרות שפכה'''}} - כלומר אמנון שנא את תמר מכיוון שהפכה אותו ל"'''כרות שופכה'''", על ידי כריכת [[שערה]] סביב [[פין|איבר מינו]].