פצוע דכא וכרות שופכה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אשמדאי (שיחה | תרומות)
אשמדאי (שיחה | תרומות)
עריכה חלקית, הסרת קישורים עודפים
שורה 2:
 
==מקור האיסור==
מקור האיסור מופיע ב[[ספר דברים]]: {{ציטוטון|לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'.|{{תנ"ך|דברים|כג|ב}}}}.
 
על פי ה[[תורה שבעל פה]], האיסור 'לבוא בקהל ה' מתפרש במובן של איסור לישא אשה יהודיה כשרה, ולא בצורך להיות מורחק מהציבור כ[[נגע הצרעת|מצורע]].
 
ה[[משנה]] ב[[מסכת יבמות]] מבארת את הפסוק המקראי:
{{ציטוט|תוכן=איזהו פצוע דכא? כל שנפצעו ה[[אשךאשכים|ביצים]] שלו, ואפילו אחת מהן ואילו לפני התוספת מי שנכרת ביצתו הימנית ,. וכרות שפכה?, כל שנכרת ה[[פין|גיד]]. ואם נשתייר מה[[עטרה (פין)|עטרה]] אפילו כחוט השערה, כשר|מרכאות=כן|מקור={{משנה|יבמות|ח|ב}}}}
 
פצוע דכה פסול מלבוא בקהל רק כשאשכיו נפגעו [[סריס אדם|בידי אדם]], אבל אם הפגיעה היא [[מום מולד]] ([[סריס חמה]], ולדעות שונות גם אם המום הוא תוצאה של [[מחלה]], ולא של [[פציעה]]) - מותר לישא אשה כשרה ('לבוא בקהל')
 
לאנשים אלו מותר לשאת [[גר|גיורת]] ו[[שפחה]] משוחררת וכן [[נתינים|נתינה]] וספק ממזרת - [[עשרת היוחסין|אסופי ושתוקי]], שאינם נחשבים 'קהל ה', אך לא עם [[ממזר|ממזרת]]ת ודאית שאסורה מהתורה{{הערה|{{רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|טז|ב}}}}.
 
==הגדרת פצוע דכא וכרות שופכה==
ה[[משנה]] ב[[מסכת יבמות]] אומרת:
{{ציטוט|תוכן= ואם נשתיר מה[[עטרה (פין)|עטרה]] אפילו כחוט השערה, כשר.|מרכאות=כן|מקור={{משנה|יבמות|ח|ב}}}}
כלומר: אם נשאר חתיכה קטנה בעובי של שערה של [[עטרה (פין)|עטרה]]העטרה בהיקפו של כל האיבר - אינו נחשב כרות שופכה, אך אם גם זה לא נשאר - הוא כרות שופכה.
 
ה[[שולחן ערוך]]{{הערה|{{שולחן ערוך|אבן העזר|ה|ב}}}} מוסיף עליהם עוד חלק באיבר שגורם בפציעתו לפסילת האדם, "השבילים שבהם נתבשל שכבת הזרע, והם הנקראים חוטי ביצים" דהיינו [[צינור הזרע|צינורות הזרע]]. גם פגיעה בחלק זה מגדירה את האדם כפצוע דכה או ככרות שופכה.
 
ה[[ספרי]] מביא הבדל אחר ביניהם:
שורה 29:
 
==אמנון ותמר==
מוכר הסיפור התנ"כי{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יג}}}} על [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] ו[[תמר (בת דוד)|תמר]] בני [[דוד המלך]]. אמנון [[בכור|בכורו]]ו של דוד, [[אהבה|אהב]] את תמר אחותו ו[[משיכה מינית גנטית|חשק]] בה. בעצת רעהו [[יונדב בן שמעה]], העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת שהגישה לפניו את הלביבות ביקש אמנון מהמשרתים להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ו[[אנס]] אותה למרות מחאתה. לפי חלק מהדעות ב[[ספרות חז"ל|חז"ל]], הייתה תמר בתו של דוד המלך מ[[אשת יפת תואר]] שהיא [[גוי]]ה [[שבוי|שבוית מלחמה]] ש[[גיור|התגיירה]] מאוחר יותר. במקרה כזה לפי [[ההלכה]] תמר איננה מתייחסת אחר אביה{{הערה|עיין ב{{בבלי|יבמות|כג|א}} וב[[רש"י]] שם שכתב שמזה שכתוב לא לתת את בתך לגוי ואת בנך לגויה וכתוב שם משום ש"לא יסיר" את לבב בתך מה', ולא כתוב גם בנותן את בנו לגויה ש"לא תסיר" - משמע שהנכדים שלו ממקרה כזה אינם נחשבים נכדיו כי מתייחסים רק אחר אמם שהיא גויה. וע"ש.}}, על כן תמר הייתה מותרת להינשא לאמנון, כיוון שלא היה אחיה מהבחינה ההלכתית ולכן חטאו לא היה חמור כל כך.
 
בכל מקרה, כתוב שם פסוק מוזר מאוד:
{{ציטוט|תוכן=וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|שמואל ב|יג|טו}}}}
המפרשים נחלקו בפירוש פסוק זה - מדוע אמנון שנא את תמר?
 
אחת השיטות לפירוש הפסוק מופיעה ב{{בבלי|סנהדרין|כא|א}}: {{ציטוטון|אמר [[רבי יצחק נפחא|רבי יצחק]]: [...] קשרה לו נימא ([[שערה]]) ועשאתו '''כרות שפכה'''}} - כלומר אמנון שנא את תמר מכיוון שהפכה אותו ל"'''כרות שופכה'''", על ידי כריכת [[שערה]] סביב [[פין|איבר מינו]].
 
==ראו גם==