טעמי המנהגים ומקורי הדינים – הבדלי גרסאות

הקפדתו האישית על שמירת המנהגים משתקפת מסיפורו על הקפדתו במנהג [[תענית בכורות]]: "פעם אחת, שנת [[ה'תרס"ב|בסת"ר]], מחמת טרדת ה[[שחיטה]] שכחתי לגמרי מן התענית... והתעניתי אחר ה[[פסח|הפסח]] [[בה"ב]], הגם שלא אכלתי רק מיני תרגימא, וה[[בית יוסף]] כתב בשם התניא להקל במיני תרגימא, מכל מקום לא נחה דעתי בזה... ובשנה השנית, אף שהתענית היה נדחה, כי חל [[ערב פסח]] ב[[שבת]], וגם היה לי [[סיום מסכת|סיום על מסכתא]], התעניתי גם כן".{{הערה| "ענייני פסח", סימן תצא}}

בתו ושבעת בניו וכן רבים מנכדיו נספו ב[[שואה]], אולם אחד מנכדיו, משה שפרלינג, ששרד, עלה ל[[ארץ ישראל|לארץ ישראל]], והדפיס את הספר בעריכה מחודשת בהוצאת אשכול, עם הוספות (ראו להלן), עם מבוא קצר על תולדות המחבר.

בספר סדורים למעלה מאלף מנהגים (ממוספרים, באותיות) על פי סדר ה[[שולחן ערוך]] חלק [[אורח חיים]]: השכמת האדם בבוקר, תפילות יום חול, שבת ומועדים, החל מ[[ניסן|מניסן]] [[פסח|ופסח]] וכלה ב[[אדר|באדר]] [[פורים|ופורים]]. לאחר מכן מנהגים במעגל החיים, מ[[ברית מילה]] ו[[פדיון הבן]], עבור דרך מנהגי [[נישואין]] ועד מנהגי [[אבלות (יהדות)|אבלות]].

מנהגים אלו נאספו ממאות ספרים: כתבי [[ראשונים]], [[ספר הזוהר]], פוסקי הלכה, מנהגי [[אדמו"ר|אדמו"רים]]ים ואף סיפורי חסידים ממגוון הזרמים החסידיים.

הספר כולל גם דינים רבים שמבחינה הלכתית מדויקת אינם מוגדרים כמנהג, אלא כחובה [[מדאורייתא|מן התורה]] או [[מדרבנן|מתקנת חז"ל]]. ככלל, אין בספר הבחנה בין הרבדים השונים של הדינים והמנהגים המובאים בו, מבחינת חשיבותם ההלכתית וסידרם הכרונולוגי. כך, למשל, בענייני [[קידוש]] ב[[שבת]] מובא בו "טעם שמברך על היין תחילה ואחר כך מברך על היום", שהוא הלכה מפורשת ב[[משנה]] וב[[תלמוד]] (כאשר המחבר הסתפק בציון מקורו ב[[אבודרהם]] בלבד), לצד "טעם שאומרים [[סברי מרנן]]", שהוא מנהג שאינו מוזכר בתלמוד.

באחת המהדורות שיצאה לאור ב[[בודפשט]] אחרי פטירת המחבר בחר המהדיר להשמיט את התרופות הכלולות בו.