תלמוד תורה – הבדלי גרסאות

==ארצות האסלאם==

[[קובץ:Novogrodek Talmud Torah.jpg|שמאל|ממוזער|190px|לימוד תורה ב"חדר" ב[[שטעטל]] [[נבהרדק]] (כיום ב[[בלארוס]]), 1930]]

 

 

 

מאחר שהיה מחסור בספרים, המורים לימדו את התלמידים לקרוא את הטקסט מארבעת צדדיו, בקהילה היהודית בתימן. יכולת זו נשתמרה עד המאה ה-20.

לפי דעה רווחת, השם "חדר" ניתן כיוון שהלימודים התקיימו בחדר שהוקדש לשם כך ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] של הקהילה או בביתו של המלמד.

 

 

יום הכניסה לחדר נחשב כיום שמחה של [[מצווה]] על הכנסתו של הילד לתחילת חינוכו ב[[תורה]], והיו מציינים אותו במנהגים וב[[טקס]]ים [[דבש]] מעל לוח שבו כתובים אותיות הא"ב ופסוקים הממשילים את האכילה ללימוד תורה, ואת התורה - לדבש, כמו "וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא, אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת... וָאֹכְלָה, וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק"{{הערה|יחזקאל ג' פסוק ג'}}. בכך הקלו על הילד את המעבר מחיק האם למסגרת הלימוד בעלת החוקים הנוקשים. בהמשך המלמד היה קורא פסוקים מפרשת הקרבנות בספר [[ויקרא]] במנגינת [[טעמי המקרא]] - והילד היה חוזר אחריו, כדי לקיים את דברי ה[[מדרש]] "אמר רבי אסי, מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים, יתחילו להן מבראשית, אמר הקב"ה, הואיל והתינוקות טהורים והקרבנות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות"{{הערה|ילקוט שמעוני פרשת צו}}.

תחילה למדו התלמידים הצעירים את אותיות [[לשון הקודש]]. שיטת ההוראה המסורתית הפשוטה הייתה חזרה רבה. המלמד היה מקריא [[הברה]] ו[[אות]] ולאחר מכן את השילוב ביניהם כך: קמץ אלף '''אָ''', קמץ בית '''בָּ''', והתלמידים חוזרים אחריו. בהמשך המלמד היה מקריא פסוק מהמקרא בקול והתלמידים אחריו, ומשהחלו לקרוא בכוחות עצמם היו קוראים בתורנות.

 

 

בחדרים גדולים היו שלוש כיתות שמחולקות לפי גילאים ועל מנת להשתלט על שלוש הכיתות היה למלמד עוזר. בדרך כלל, לימד המלמד באחת מהכיתות נושא חדש, ואילו בשתיים האחרות היו התלמידים חוזרים בפני העוזר על מה שלמדו.

תוכנית הלימודים הייתה לימוד קריאה ולימוד [[תורה|חומש]] על פי פירושי ה[[תלמוד]], [[רש"י]] ו[[מדרש|מדרשים]]. שיטת הלימוד העיקרית הייתה בדרך של [[לימוד בעל פה]]. המשמעת בחדר הייתה חמורה ומי שהפר את המשמעת היה עשוי להיענש ב[[ענישה גופנית|עונשים גופניים]]. ימי שבת וחג היו ימי חופשה.

 

 

פעילות החינוך בחדר החלה בתקופה שברוב העולם לא הייתה מערכת חינוך, ותהליך הלמידה בהם המשיך במתכונת המסורתית גם כשחלו התפתחויות בנושא החינוך. בחדרים לא לימדו כתיבה, דקדוק ומקצועות מלבד [[תורה]] ו[[משנה]]. בכמה ארצות ב[[מזרח אירופה]] הממשלות סגרו את החדרים על מנת שהילדים היהודים ילמדו בבתי ספר רגילים ויסתגלו לחיי המדינה ובסוף [[המאה ה-19]], בעקבות [[תנועת ההשכלה היהודית]] כשהמשכילים ראו בדרכי הלימוד בחדר פרימיטיביות וגם משום שהילדים לא למדו בחדר מקצועות אחרים, נוסד גם ה[[חדר מתוקן|חדר המתוקן]] בו למדו מקצועות נוספים, כמו [[אריתמטיקה|חשבון]] ו[[שפה]], ובעיקר את השפה ה[[עברית]]. בכמה מהחדרים המתוקנים למדו גם בנות. רוב היהודים המסורתיים התנגדו לשינויים הללו.

 

 

==לקריאה נוספת==