רקונקיסטה – הבדלי גרסאות

 

==תיאור היסטורי – תקופתי==

 

במשך כשלוש מאות שנה נשמרו יחסי הכוחות שבין הנוצרים למוסלמים בחצי האי באופן יציב. החליפות האומיית היוותה כוח משמעותי וחזק בעל עליונות על הממלכות הנוצריות הקטנות, שלא היוו איום של ממש על המוסלמים. שינוי בסטטוס וביחסי הכוחות הגיע עם התפרקותה של החליפות האסלאמית בשנת 1031 עקב מתחים וריבים פנימיים.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 1}} המוסלמים בחצי האי התארגנו מחדש בצורה של 36 [[טאיפה (ממלכה מוסלמית)|טאיפות]]-נסיכויות קטנות ועצמאיות. את היחלשותו של הכוח המוסלמי ניצלו הממלכות הנוצריות היטב ובשנת 1085 הצליחה מלכות קסטיליה- לאון לכבוש את העיר [[טולדו]] וסביבתה. המוסלמים המאוימים ביקשו עזרה מה[[מוראביטון]] אשר צברו הישגים וניצחונות צבאיים מול הנוצרים לתקופה מסוימת, אך לא הצליחו לכבוש את טולדו ולשנות את המומנטום החיובי הנוצרי שהחל תופס תאוצה.{{הערה|שגריר, איריס. מסעי הצלב - היסטוריה והיסטוריוגרפיה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. 2014, עמ' 45- 46. }} עד מחציתה של המאה השלוש-עשרה הצליחו הנוצרים להתגבר על כוח העזר המוסלמי והחלו בפלישה נרחבת לעומק חצי האי. בשלב זה, הצליחו הנוצרים לכבוש מחדש את רובו של חצי האי האיברי מלבד [[ממלכת גרנדה]] שבדרום. הכיבוש הסתיים לגמרי עם מפלתה של גרנדה המוסלמית בידי צבאם של [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה|המלכה איזבלה]] ו[[פרננדו השני, מלך אראגון|המלך פרדיננד]] בסוף המאה החמש-עשרה, בשנת [[1492]].{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 1-3.}}

הרקונקיסטה היא אמנם כותרת לתקופה אחת מסוימת, אך היא אינה מתארת תופעה אחידה מבחינת האידאולוגיות, המניעים והמטרות שמקופלות תחת הביטוי. גישות שונות נעות בין ההנחה שהרקונקיסטה כרעיון הכיבוש מחדש הייתה קיימת כאירוע אחד ואחיד שהתמשך על פני המאות, לבין הנחה הרואה בה רעיון בסיסי שעלה במאה השמינית ושפותח והונע לכיוונים שונים עם תנועת הדורות והשינויים החברתיים והמבניים בחצי האי האיברי. המניעים המרכזיים נעים על הציר שבין אידאולוגיה דתית טהורה לבין תפיסת שייכות טריטוריאלית.{{הערה|שם, עמ' 3.}}

 

 

 

בחינת הכרוניקות הנוצריות השונות מהמאה השמינית ועד לרבע הראשון של המאה האחת-עשרה מצביעה על התפתחות בדימוי המוסלמים בעיני הנוצרים והעצמת העוינות הנוצרית כלפיהם. בנוסף, הדימוי העצמי של הנוצרים מתחזק ומקבל מעמד מבוסס ומאוחד עם התפתחות הממלכות.{{הערה|שם, עמ' 56. }} מהמחצית השנייה של המאה האחת-עשרה, עם היחלשות המוסלמים, התעצמות הממלכות הנוצרית בחצי האי וחיבור מחדש למוסד האפיפיורי ול[[האימפריה הפרנקית|ממלכת הפרנקים]] שבצרפת, הכיבושים הנוצרים מקבלים אופי של מסע צלב דתי ולא רק של כיבוש שטחים על בסיס זכות ושייכות קודמת.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 24}} המסגרת הדתית כולה עוברת סטנדרטיזציה על ידי האפיפיוריות המערבית וישנה הצפה של מהגרים, עולים לרגל ומבקרים נוצרים מערביים. הנוכחות הנוצרית החדשה בחצי האי האיברי נושאת עמה חיזוק פרקטי בדמות כוח עזר צבאי וכן חיזוק רוחני בהביאה את בשורת מסעי הצלב וגאולת הקרקעות מידי הכופרים המוסלמים.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 174}} הכרוניקות הנוצריות המאוחרות משתמשות כבר במילים וביטויים שמרמזים על תפיסה אידאית ורוחנית שבמעשה הכיבוש הצבאי. במיוחד בולטת נוכחות פולחן קברו של [[יעקב הקדוש]] אחי ישוע ( saint James, Santiago de compostela) בטקסטים המתארים את דמותו כלוחם שיביא לנוצרים את הניצחון בחצי האי האיברי מהשמיים. הפולחן עצמו הופיע כבר במאה התשיעית, אך התעצם במאות האחת עשרה והשתים עשרה.{{הערה|שם, עמ' 129.}}

למרות המאבק והלחימה המתמשכת, בין הנוצרים והמוסלמים תושבי האי האיברי לא היה נתק מוחלט בתקופת הרקונקיסטה. האוכלוסייה הנוצרית הייתה מחולקת למספר ממלכות נפרדות, מה שגרם למתחים פנימיים ולמאבקי כוח ומעמד. בנוסף, התפרקותה של החליפות האומיית בשנת 1031 והקמתם של מוקדי שליטה מוסלמים עצמאיים רבים, עוררה יריבויות עזות בתוך האוכלוסייה המוסלמית הכללית. היריבים מבית נעזרו לעיתים בגורמים מהאוכלוסייה ההופכית להם כדי לצבור יתרון על יריביהם: מוסלמים נעזרו בנוצרים ונוצרים נעזרו במוסלמים.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p.24.}}

 

{{הערה|כל התאריכים והשנים לקוחים מ: Mcmanner, John. The oxford history of Christianity. New York: oxford university press. 2002 (1990), p. 717-721.}}

*711-716: כיבוש מוסלמי של חצי האי האיברי.

*722: כיבוש העיר קובדונגה על ידי ה[[מלך פילאיו]]. הניצחון הראשון המשמעותי של הנוצרים על המוסלמים ותחילתה של תקופת הרקונקיסטה.

*1031: נפילת החליפות האומיית ב[[חצי האי האיברי]].

*1492: כיבוש [[גרנדה (ספרד)|גרנדה]] על ידי כוחותיהם של [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה|איזבלה]] ופרדיננד. סוף תקופת הרקונקיסטה על ידי השתלטות הנוצרים על [[חצי האי האיברי]] וגירוש הנוכחות המוסלמית לחלוטין.