נפילת הבסטיליה – הבדלי גרסאות

'''נפילת הבסטיליה''', שהתרחשה ב-[[14 ביולי]] [[1789]], הייתה התפתחות מכרעת בבמהלך [[המהפכה הצרפתית|מהפכה הצרפתית]], ולאחר מכן אףובהמשך שימשה כסמל המהפכה. למרות העובדה שבזמן כיבושה, היו כלואים ב[[בסטיליה]] רק שבעה אסירים, שימש בית הכלא המפורסם כסמל השלטון, ולכן כיבושה בידיעל ידי המהפכנים היה אות הפתיחה של מרד גלוי נגד המלך. האירוע מצוין בצרפת עד היום בחגיגות במסגרת [[יום הבסטיליה]] ויום זה הוא [[חג לאומי]] ב[[צרפת]].

במהלך שלטונו של המלך [[לואי ה-16]] צרפת הייתה נתונה במשבר [[כלכלה|כלכלי]] חריף, אשר כרסם בחוסנה מזה עשרות שנים. לקראת סוף [[המאה ה-18]], המשבר היה חריף עד כדי כך, שלא היה מנוס מרפורמות מרחיקות לכת במערכת גביית המס ורפורמות כלכליות וחברתיות נוספות. על מנת לטפל במשבר כונסה ב-[[5 במאי]] [[1789]] [[אספת המעמדות של שנת 1789|אספת המעמדות]], הגוף המייצג את המעמדות השונים בצרפת. פעולתומאז 1614 פעולתה נבלמה על ידי [[מסורת|מסורות]] עתיקות, פרוטוקולים ארכאיים ועקשנותם של הגורמים ה[[שמרנים]], במיוחד מקרב [[חלוקה מעמדית|המעמד השני]] (הכמורה).

ב-[[12 ביוני]] [[1789]], החלו נציגי [[חלוקה מעמדית|המעמד השלישי]] (פשוטי העם) להתנהל בנפרד מאספת המעמדות וב-17 הכריזו על עצמם כ"[[האספה הלאומית בעת המהפכה הצרפתית|אספה הלאומית]]". תחילה המלך התנגד להתפתחות זו, אך נכנע לבסוף כשאצילים וכמרים ערקו אליה במספרים גדולים. הוא ציווה על יתרת שני המעמדות הגבוהים להצטרף אליה ב-27 ביוני. היא שינתה את שמה ל[[האספה המכוננת הלאומית|אספה המכוננת הלאומית]] ב-[[9 ביולי]], והצהירה שמטרתה כינון חוקה לצרפת.

החדשות אודות פיטוריו של נקר הגיעו לפריז בערב יום ראשון ה-[[12 ביולי]]. הפריזאים הניחו שפיטוריו הם ניסיונםניסיון של הגורמים השמרניים לשמור על כוחם לקראת הסתערות הצבא על העיר. ההמונים התחילו להתפרע ברחובות, כשההפגנה העיקרית הייתה מול פאלה רויאל עם כ-10,000 משתתפים.

ההמון שהתאסף ליד הבסטיליה דרש את פירוק התותחים ואתוהעברת העברתו של אבקתאבק השריפה לידיו. שני נציגי ההמון הוזמנו לתוך בית הסוהר על מנת לנהל משא ומתן, אך המשא ומתן התארך מעבר למצופה וההמון דרש להגיע לפתרון מהיר.

הירי נמשך וכעבור שעתיים ההמון תוגבר על ידי יחידות מחיל המצב הפריזאי, שהצטרפו למורדים וכליעם הנשק מבית האינבלידים. למראה התגבורת, מנהלמושל הבסטיליה, המרקיז דה לוניי הכריז על הפסקת אש ב-17:00 על מנת למנוע טבח. הוא העביר מכתב עם דרישותיו דרך מרווח קטן בשער, אך הצרים סירבו לקבל את דרישותיו. למרות סירוב זה, המושל החליט להיכנע בגלל היתרון המספרי העצום של ההמון. הצרים נכנסו לתוך הבסטיליה כחצי שעה אחרי ההכרזה על הפסקת האש.

כ-100 אנשים נספו במהלך הקרב, מתוכם רק שומר אחד וכל היתר מצד שלמבין המורדים. דה לוניי נגרר החוצה וההמון המשולהב עשה בו [[לינץ']] . אחרי הירצחו, ההמונים כרתו את ראשו והציבו אותו על [[כלונס]] על מנת להציגו ברחבי פריז.

בינתיים בורסאי המלוכנים נשארו בעלטה בכל הנוגע לאירועים האחרונים, אךכשהתבררה לבסוףהתמונה, גילו את העניין ומרשלמרשל דה ברולי עמד לפתוח בהפיכה פרו-מלוכנית על מנת להכריח את האספה לכבד את הצו מ-23 ביוני ולהתפזר. האספה סירבה ושיגרה שליחים לפריז על מנת לקבל את תמיכת ההמונים. לנוכח העדיפות המספרית הגדולה של הפריזאים ועריקתם של גדודי צבא רבים אל הרפובליקאים, המלוכנים נאלצו לסגת מדרישתם לפזר את האספה.

למחרת בבוקר תוצאות הפיכת הנגד הלא מוצלחת נודעה למלך ולתומכיו והם זנחו את רעיונות פיזור האספה לעת עתה. המלך הציע כמה מחוות כגון החזרתו של נקר - האהוד מאוד בציבור בזכות רפורמות המס שניסה להעביר - לתפקיד שר האוצר והבטיח לחזור מורסאימארמון ורסאי אל הבירה. בשובו לפריז, המלך קיבל את ה[[טריקולור]] וחבש את הכובע המסורתי עם סמל המהפכה תוך כדי שהוא קורא "תחי האומה". ההמון המשולהב השיב לו בקריאות "יחי המלך".

למרות התפייסותו של המלך עם ההמונים, האריסטוקרטים חשו אי נוחות נוכח הלך הרוח הכללי, שנשב נגדם בחוזקה. רבים מהם, במיוחד הבכירים שבהם התחילו להגר מצרפת.

נקר חזר ל[[פריז]] מ[[בזל]] ברגשותבתחושת ניצחון (שלא האריךהאריכה ימים). בהגיעו לפריז הוא גילה, שההמון רצחתלה באכזריותעל פנס רחוב את פולון דה דואה ואת אחיינו ואתוביצע לינץ' ברוןבברון דה בסנוול, פקודו של מפקד הבסטיליה לשעבר, דה ברולי. נקר ניסה להימנע משפיכות דמים נוספת ודרש [[חנינה כללית]]. דרישתו הייתה מוטעית, כי הוא לא שקל נכונה את עוצמתם של הכוחות הפוליטיים, שדרשו את דמם של האסירים. אילו ביקש דיון הוגן בבית משפט, אולי היה עולה בידו להציל את חייהם. הוא הפריז בחשיבותה של האספה, אשר הוקמה [[אד הוק]]. האספה לא היססה לבטל את החנינה על מנת להציל את עורה שלה בפני זעמו של ההמון.