נפילת הבסטיליה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ ניסוח
שורה 1:
[[קובץ:Prise de la Bastille.jpg|שמאל|ממוזער|350px|ההשתלטות על הבסטיליה ב-14 ביולי 1789, ציור מאת [[ז'אן-פייר הואל|ז'אן-פייר-לואי-לורן הואל]]]]
 
'''נפילת הבסטיליה''', שהתרחשה ב-[[14 ביולי]] [[1789]], הייתה התפתחות מכרעת בבמהלך [[המהפכה הצרפתית|מהפכה הצרפתית]], ולאחר מכן אףובהמשך שימשה כסמל המהפכה. למרות העובדה שבזמן כיבושה, היו כלואים ב[[בסטיליה]] רק שבעה אסירים, שימש בית הכלא המפורסם כסמל השלטון, ולכן כיבושה בידיעל ידי המהפכנים היה אות הפתיחה של מרד גלוי נגד המלך. האירוע מצוין בצרפת עד היום בחגיגות במסגרת [[יום הבסטיליה]] ויום זה הוא [[חג לאומי]] ב[[צרפת]].
 
==הרקע==
במהלך שלטונו של המלך [[לואי ה-16]] צרפת הייתה נתונה במשבר [[כלכלה|כלכלי]] חריף, אשר כרסם בחוסנה מזה עשרות שנים. לקראת סוף [[המאה ה-18]], המשבר היה חריף עד כדי כך, שלא היה מנוס מרפורמות מרחיקות לכת במערכת גביית המס ורפורמות כלכליות וחברתיות נוספות. על מנת לטפל במשבר כונסה ב-[[5 במאי]] [[1789]] [[אספת המעמדות של שנת 1789|אספת המעמדות]], הגוף המייצג את המעמדות השונים בצרפת. פעולתומאז 1614 פעולתה נבלמה על ידי [[מסורת|מסורות]] עתיקות, פרוטוקולים ארכאיים ועקשנותם של הגורמים ה[[שמרנים]], במיוחד מקרב [[חלוקה מעמדית|המעמד השני]] (הכמורה).
 
ב-[[12 ביוני]] [[1789]], החלו נציגי [[חלוקה מעמדית|המעמד השלישי]] (פשוטי העם) להתנהל בנפרד מאספת המעמדות וב-17 הכריזו על עצמם כ"[[האספה הלאומית בעת המהפכה הצרפתית|אספה הלאומית]]". תחילה המלך התנגד להתפתחות זו, אך נכנע לבסוף כשאצילים וכמרים ערקו אליה במספרים גדולים. הוא ציווה על יתרת שני המעמדות הגבוהים להצטרף אליה ב-27 ביוני. היא שינתה את שמה ל[[האספה המכוננת הלאומית|אספה המכוננת הלאומית]] ב-[[9 ביולי]], והצהירה שמטרתה כינון חוקה לצרפת.
 
תושבי [[פריז]] היו באופוריה מהשינויים החדשים והביעו תמיכה נמרצת באספה. ה[[עיתונות]] פרסמה את דיוני המליאה, הוויכוחים הפוליטיים פרצו את גבולות המליאה ונפוצו לכל כיכר, פארק ומקום ציבורי אחר ברחבי פריז. ארמון [[פאלה רויאל|פאלה רויָאל]] וגינותיו הפכו למקום מפגש קבוע למתדיינים.
שורה 13:
ב-[[11 ביולי]] [[1789]] הצבא כיתר את [[ורסאי]], סוור, [[שאן דה מארס|שדה מארס]] ואת [[סן דני (פרבר)|סן דני]]. המלך, כנראה בלחצו של אחיו הדוכס מארטואה וגורמים אחרים בחצר, פיטר את ראש השרים ושר האוצר [[ז'אק נקר]], אשר היה אהוד על המעמד השלישי. הוא הוחלף על ידי הברון לואי אוגוסט דה ברוטויי.
 
החדשות אודות פיטוריו של נקר הגיעו לפריז בערב יום ראשון ה-[[12 ביולי]]. הפריזאים הניחו שפיטוריו הם ניסיונםניסיון של הגורמים השמרניים לשמור על כוחם לקראת הסתערות הצבא על העיר. ההמונים התחילו להתפרע ברחובות, כשההפגנה העיקרית הייתה מול פאלה רויאל עם כ-10,000 משתתפים.
 
==העימות ==
שורה 24:
המורדים פלשו ל[[האינווליד|בית האינבלידים]] על מנת לתפוס [[כלי נשק]] והמשיכו בתנופת המרד לעבר הבסטיליה. בזמן ההתקוממות בית הסוהר היה כמעט ריק ושכנו בו 7 אסירים בלבד: ארבעה זייפנים, שני [[מחלות נפש|חולי נפש]] ואציל [[צרפת]]י שהואשם ב[[פדופיליה]] ([[המרקיז דה סאד]] הועבר מהמצודה עשרה ימים קודם לכן). המורדים התקיפו את הבסטיליה בעיקר על מנת להשתלט על התחמושת הרבה, שהייתה בה (עתודות [[אבק שריפה|אבקת השריפה]] בלבד הגיעו ל-13,600 ק"ג). חיל המצב מנה כ-100 חיילים ופקידים בלבד וכ-40 [[תותח]]ים, חלקם בעלי קוטר גדול.
 
ההמון שהתאסף ליד הבסטיליה דרש את פירוק התותחים ואתוהעברת העברתו של אבקתאבק השריפה לידיו. שני נציגי ההמון הוזמנו לתוך בית הסוהר על מנת לנהל משא ומתן, אך המשא ומתן התארך מעבר למצופה וההמון דרש להגיע לפתרון מהיר.
 
בערך ב-13:30 שרשראות גשר הצונח נותקו, וההמון זרם לתוך בית הסוהר. בעקבות הפריצה לתוך המבצר החיילים וההמון התחילו לירות זה בזה והניסיונות להשכין הפסקת אש עלו בתוהו.
 
הירי נמשך וכעבור שעתיים ההמון תוגבר על ידי יחידות מחיל המצב הפריזאי, שהצטרפו למורדים וכליעם הנשק מבית האינבלידים. למראה התגבורת, מנהלמושל הבסטיליה, המרקיז דה לוניי הכריז על הפסקת אש ב-17:00 על מנת למנוע טבח. הוא העביר מכתב עם דרישותיו דרך מרווח קטן בשער, אך הצרים סירבו לקבל את דרישותיו. למרות סירוב זה, המושל החליט להיכנע בגלל היתרון המספרי העצום של ההמון. הצרים נכנסו לתוך הבסטיליה כחצי שעה אחרי ההכרזה על הפסקת האש.
 
כ-100 אנשים נספו במהלך הקרב, מתוכם רק שומר אחד וכל היתר מצד שלמבין המורדים. דה לוניי נגרר החוצה וההמון המשולהב עשה בו [[לינץ']] . אחרי הירצחו, ההמונים כרתו את ראשו והציבו אותו על [[כלונס]] על מנת להציגו ברחבי פריז.
 
==אחרי נפילת הבסטיליה==
שורה 38:
[[קובץ:14 Juillet 07 in Aix en Provence.JPG|שמאל|ממוזער|150px|חגיגות יום הבסטיליה בעיר איקס-אן-פרובנס, 14 ביולי 2007]]
 
בינתיים בורסאי המלוכנים נשארו בעלטה בכל הנוגע לאירועים האחרונים, אךכשהתבררה לבסוףהתמונה, גילו את העניין ומרשלמרשל דה ברולי עמד לפתוח בהפיכה פרו-מלוכנית על מנת להכריח את האספה לכבד את הצו מ-23 ביוני ולהתפזר. האספה סירבה ושיגרה שליחים לפריז על מנת לקבל את תמיכת ההמונים. לנוכח העדיפות המספרית הגדולה של הפריזאים ועריקתם של גדודי צבא רבים אל הרפובליקאים, המלוכנים נאלצו לסגת מדרישתם לפזר את האספה.
 
למחרת בבוקר תוצאות הפיכת הנגד הלא מוצלחת נודעה למלך ולתומכיו והם זנחו את רעיונות פיזור האספה לעת עתה. המלך הציע כמה מחוות כגון החזרתו של נקר - האהוד מאוד בציבור בזכות רפורמות המס שניסה להעביר - לתפקיד שר האוצר והבטיח לחזור מורסאימארמון ורסאי אל הבירה. בשובו לפריז, המלך קיבל את ה[[טריקולור]] וחבש את הכובע המסורתי עם סמל המהפכה תוך כדי שהוא קורא "תחי האומה". ההמון המשולהב השיב לו בקריאות "יחי המלך".
 
למרות התפייסותו של המלך עם ההמונים, האריסטוקרטים חשו אי נוחות נוכח הלך הרוח הכללי, שנשב נגדם בחוזקה. רבים מהם, במיוחד הבכירים שבהם התחילו להגר מצרפת.
 
נקר חזר ל[[פריז]] מ[[בזל]] ברגשותבתחושת ניצחון (שלא האריךהאריכה ימים). בהגיעו לפריז הוא גילה, שההמון רצחתלה באכזריותעל פנס רחוב את פולון דה דואה ואת אחיינו ואתוביצע לינץ' ברוןבברון דה בסנוול, פקודו של מפקד הבסטיליה לשעבר, דה ברולי. נקר ניסה להימנע משפיכות דמים נוספת ודרש [[חנינה כללית]]. דרישתו הייתה מוטעית, כי הוא לא שקל נכונה את עוצמתם של הכוחות הפוליטיים, שדרשו את דמם של האסירים. אילו ביקש דיון הוגן בבית משפט, אולי היה עולה בידו להציל את חייהם. הוא הפריז בחשיבותה של האספה, אשר הוקמה [[אד הוק]]. האספה לא היססה לבטל את החנינה על מנת להציל את עורה שלה בפני זעמו של ההמון.
 
מפריז המהומות נפוצו בכל רחבי צרפת. אנשי המעמד השלישי התארגנו והתחמשו. רבים מהם התכנסו בוועדות והכריזו על קיום ממשל מקומי. הם אף הקימו יחידות של המשמר הלאומי להגנת האינטרסים שלהם. הקיצוניים שבהם שרפו את בתי האצילים ואף רצחו אצילים על שום היותם בעלי הסטטוס האריסטוקרטי.