עמנואל קאנט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←לקריאה נוספת: קישורים פנימיים |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 16:
}}
{{קאנטיאניזם}}
'''עמנואל קאנט''' ([[גרמנית]]: '''Immanuel Kant''';{{כ}} [[22 באפריל]] [[1724]] - [[12 בפברואר]] [[1804]]) היה [[פילוסוף]] פרוסי, בן המאה ה-18, יליד העיר קניגסברג. מוכר על פי רוב כפילוסוף החשוב ביותר ורב ההשפעה ביותר ב[[העת החדשה|עת החדשה]], וכאחד מ[[הוגה דעות|הוגי הדעות]] החשובים ביותר בכל הזמנים. לתורתו נודעה השפעה אדירת היקף על החשיבה הפילוסופית ועל הדיונים הפילוסופיים בתחומי המטאפיסיקה, תורת ההכרה, תורת המידות, האסתטיקה, ועוד. מפעלו הגדול של קאנט הינו שלושת הספרים שפירסם בין השנים 1781 ל1790, אשר נודעו כ-<nowiki>''</nowiki>שלוש הביקורות": הביקורת הראשונה, היא "ביקורת התבונה הטהורה" (1781), ויש לציין כאן את החיבור הקצר יותר ובעל הגוון הפופולרי יותר שחיבר קאנט לספרו זה, בשנת 1783: "הקדמה לכל מטאפיסיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע". הביקורת השנייה, היא "ביקורת התבונה המעשית" (1788), ויש לציין כאן ספר קצר יותר ובעל גוון פופולרי יותר אשר קדם, מבחינה כרונולוגית, לפרסום הביקורת השנייה, ובו מציג קאנט את עיקרי תורתו בתחום תורת המידות: "הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות" (1785). והביקורת השלישית, היא "ביקורת כוח השיפוט" (1790). לעיתים ספרו "הדת בגבולות התבונה בלבד" (1793) מוכר ומצוין כביקורת הרביעית. כן נודע מאוד מאמרו הקצר, הברור והבהיר של קאנט, אשר פורסם בשנת 1784, בירחון הברלינאי ''Berlinische Monatsschrift,'' "תשובה לשאלה 'מהי נאורות?'", ובו מציע קאנט הגדרה למושג "נאורות", שהיא, לדבריו, על דרך התמצות: "יציאתו של אדם ממצב של חוסר בגרות שהביא על עצמו. חוסר בגרות פירושו היעדר היכולת לעשות שימוש בשכל בלא הדרכה של אחר... 'העז לדעת!' (sapere aude!, בלטינית), היה אמיץ להשתמש בשכלך שלך בעצמך - זהו המוטו של הנאורות".
==חייו==
שורה 40:
:[מתוך 'לתולדות הדת והפילוסופיה באשכנז'. תרגם מגרמנית ש. פרלמן. הוצאת 'לגבולם' בהשתתפות מוסד ביאליק].
תלמידיו באוניברסיטה סיפרו בכל זאת על דמות
==תורתו הפילוסופית של קאנט==
שורה 49:
# למה אני רשאי לקוות?}}
לטענתו, אלו הן שלוש השאלות הבסיסיות שאותן מנסה התבונה האנושית לפתור.
השאלה הראשונה היא מתחום [[תורת ההכרה]] ותכליתה היא לגלות את
השאלה השנייה היא שאלה השייכת לתחום של [[פילוסופיה של המוסר|תורת המידות]] (מוסר), וכדי לענות עליה מחפש קאנט [[הצו הקטגורי|ציווי מוסרי]] שהכרחי להניחו, המורה כיצד ראוי שהאדם ינהג. בשאלה הזו דן קאנט בספרו "ביקורת התבונה המעשית", אף על פי שאת תחילת הדיון ניתן כבר לראות ב"ביקורת התבונה הטהורה".
|