סייד קשוע – הבדלי גרסאות

'''סייד קשוע''' (ב[[ערבית]]: '''سيد قشوع'''; נולד ב-ב־[[31 ביולי]] [[1975]]) הוא [[עיתונאי]], [[תסריטאי]], [[סופר]] ו[[פובליציסט]] [[ערביי ישראל|ערבי-ישראלי]]. בעל טור [[סאטירה|סאטירי]] במוסף "”[[הארץ]]"”, ובעבר ב[[שבועון]] "”[[העיר]]"”. חתן [[פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים]] לשנת [[2005]] ו[[פרס קוגל]] לספרות בשנת 2011.

ספריו, "”[[ערבים רוקדים (ספר)|ערבים רוקדים]]"”, "”[[ויהי בוקר]]"” ו"ו”[[גוף שני יחיד]]"”, הם [[רב-מכר|רבי-מכררבי־מכר]] שתורגמו למספר שפות.

סייד קשוע נולד ב[[טירה (עיר)|טירה]] שב[[המשולש|משולש]] למשפחה [[מוסלמים|מוסלמית]]- ערבית.[http://www.haaretz.co.il/magazine/sayed/.premium-1.2779941] הוריו הם חלימה ודרוויש קשוע. אביו, שהיה חבר ב"ב”[[מצפן (ארגון)|מצפן]]"”,{{הערה|שם=noded|{{הארץ|נרי ליבנה|הערבי הנודד|1.937524|5 בינואר 2004}}}} נעצר במרץ [[1969]] ב[[ירושלים]] בעקבות [[פיגוע]] בקפטריה של [[האוניברסיטה העברית]] שבו נפצעו 28 אנשים. הוא נחשד בכך שידע על כוונת המחבלים אך לא מנע את הפיגוע. הוא לא הועמד לדין, אך ישב שנתיים ב[[מעצר מנהלי]].{{הערה|1=[http://www.matzpen.org/1972-10-10/%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93-%D7%9E%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%92%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90/ השלטון מפחד מקשוע] באתר "מצפן"}}

בגיל 15 התקבל קשוע ל[[התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (ירושלים)|בית הספר התיכון למדעים ולאמנויות]] ב[[ירושלים]], באותה תקופה למדו בבית הספר תלמידים ערבים בודדים בלבד (גיבור הספר החצי-אוטוביוגרפי "ערבים”ערבים רוקדים"רוקדים” מספר כי בעת לימודיו נתקל לעיתים ביחס [[גזענות בישראל|גזעני]] מצד חבריו ללימודים).{{הערה|"ערבים רוקדים", עמ' 68}} בתום לימודיו התיכוניים פנה ללימודים אקדמיים ב[[סוציולוגיה]] וב[[פילוסופיה]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]], שם הכיר את נג'את, רעייתו לעתיד. לאחר שסיים את לימודיו התקבל ככתב לעיתון "”[[כל העיר]]"”. תחילה כתב כתבות מגזין ואחר כך הפך גם למבקר טלוויזיה ולבעל טור אישי בעל אופי [[סאטירה|סאטירי]].

הביקוש של העיתונות הישראלית לכתבים [[ערבים ישראלים]] גבר בעקבות [[האינתיפאדה השנייה]] ו[[מהומות אוקטובר 2000]], ובמקביל להופעותיו התכופות ב[[טלוויזיה]], קיבל קשוע הצעות עבודה רבות מהעיתונים הארציים, בין היתר הצעה לטור קבוע במוסף "”[[7 ימים]]"” של [[ידיעות אחרונות]]. קשוע נענה להצעה זו ואף התפטר מעבודתו ב"כלב”כל העיר"העיר”, אך זמן קצר טרם כניסתו לתפקיד בוטל ה[[חוזה]]. באותה שנה הוצעה לו עבודה במקומון "העיר"”העיר” וטור פרי עטו בשם "החבית”החבית העממית"העממית” התפרסם גם ב"כלב”כל העיר"העיר”. בתחילת [[2003]] פוטר בעקבות קיצוצים.

בשנת [[2002]] יצא לאור ספר הביכורים שלו, "ערבים”ערבים רוקדים"רוקדים”, שהפך לרב-מכר ותורגם לשבע שפות.{{הערה|שם=תרגום|{{המכון לתרגום|13705}}}} במרץ 2003 חזר קשוע לטירה עם משפחתו; את ההכנות למעבר תיאר קשוע בטורו "החבית”החבית העממית"העממית” ב"ב”[[עכבר העיר]]"”. בשנת [[2004]] ראה אור ספרו השני, "ויהי”ויהי בוקר"בוקר”, שתורגם לחמש שפות.{{הערה|שם=תרגום}} בשנת [[2010]] פורסם ספרו השלישי, "”[[גוף שני יחיד]]"”, שתורגם לשש שפות.{{הערה|שם=תרגום}} על ספר זה הוענק לקשוע [[פרס ברנשטיין]] לרומן עברי מקורי לשנת [[2011]]. "ספרו”ספרו של קשוע מציע מבט סאטירי מרתק על הישראליות ובמיוחד על התודעה הערבית-ישראליתהערבית–ישראלית, נושא שלא זכה כמעט לייצוג בספרות העברית"העברית”, כתבו חברי ועדת הפרס [[מיכאל גלוזמן]], [[גבריאל צורן]] ו[[אבידב ליפסקר]].

קשוע כתב את תסריט סדרת ה[[דרמה קומית|דרמה הקומית]] "”[[עבודה ערבית]]"”, ששודרה לראשונה ב-[[24 בנובמבר]] [[2007]] ב[[ערוץ 2]]. הסדרה עוסקת בצורה הומוריסטית, אך נוקבת, ביחסי ערבים-יהודיםערבים–יהודים ב[[ישראל]], מבוססת בחלקה על טוריו של קשוע בעיתון [[הארץ]], ומזכירה במעט את הביוגרפיה של קשוע עצמו.

כחצי שנה לאחר שחזר לטירה, עבר קשוע באוגוסט [[2003]] להתגורר ב[[בית צפאפא]] שב[[ירושלים]] וב-[[2008]] עברה המשפחה לשכונת [[רמת דניה]] בעיר. לקשוע ואשתו נג'אתנג׳את בת ושני בנים. בקיץ 2014 החל משמש מרצה אורח ב[[אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין|אוניברסיטת אילינוי באורבנה–שמפיין]] במסגרת התוכנית ללימודי ישראל.{{הערה|[http://www.jewishculture.illinois.edu/programs/israel/ Israel Studies Project]. The Program in Jewish Culture and Society at the University of Illinois}} הוא עבר עם משפחתו ל[[ארצות הברית]] ושיתף את קוראיו בחבלי קליטתו שם. נכון לשנת 2016 הוא משמש [[פרופסור קליני]] בתוכנית לתרבות וחברה יהודית של אוניברסיטת אילינוי ומלמד [[כתיבה יוצרת]].{{הערה|[http://www.jewishculture.illinois.edu/people/faculty/ Faculty Directory], The Program in Jewish Culture and Society at the University of Illinois}}

בנובמבר [[2014]] יצא לאקרנים הסרט "”[[ערבים רוקדים]]"” בבימויו של [[ערן ריקליס]] שאת תסריטו כתב קשוע.

באוקטובר [[2015]] החלה ב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]] הקרנתה של הסדרה "”[[התסריטאי]]"” שכתב קשוע,{{הערה|{{וואלה!|עידו ישעיהו|כל החיים לפניו: "התסריטאי" של סייד קשוע נוטה לשלמות|2899995|23 באוקטובר 2015}}}} ובדצמבר באותה שנה החלה הקרנתה גם ב[[הערוץ השני|ערוץ השני]].

ב-2016ב־2016 ויתר על קבלת תואר [[דוקטור לשם כבוד]] מ[[אוניברסיטת בן-גוריון|אוניברסיטת בן־גוריון]], זאת על רקע ביטול הענקת פרס מטעם האוניברסיטה לארגון [[שוברים שתיקה]].

בנובמבר 2017 פרסם טור פרידה ממדורו במוסף "הארץ"”הארץ”.{{הערה|{{הארץ|סייד קשוע|טור הפרידה של סייד קשוע|1.4605819|16 בנובמבר 2017}}}}

לצד השבחים הרבים להם זוכה קשוע, כתיבתו הביקורתית כלפי שני המגזרים, ה[[יהודים|יהודי]] וה[[ערבים|ערבי]], מציבה אותו תחת ביקורת כבדה משני הצדדים. במגזר היהודי ה[[ציונות|ציוני]] יש הרואים בקשוע [[שמאל רדיקלי|שמאלני רדיקלי]], ואת כתיבתו כבעלת אופי [[אנטי-ציונות|אנטי-ציוניאנטי־ציוני]]. באחד מטוריו פרסם קשוע כי כאשר הוא שומע את [[התקווה|ההמנון]] הוא הולך ל[[שירותים]], וקיבל ביקורות רבות וגינויים על אמירה זו.{{הערה|שם=noded}}

במגזר הערבי, לעומת זאת, מבקרים את קשוע על כך שהוא כותב ב[[עברית]] בלבד ובעיתונים ישראליים, וטוענים כי הוא מביע עמדות פרו-ישראליותפרו־ישראליות ומביע בוז גלוי לערבים ולתרבותם. בראיון סיפר קשוע כי בעבר הושווה ל[[שר]] [[אביגדור ליברמן]], נאמר עליו כי הוא משתמש ב"טרמינולוגיהב”טרמינולוגיה ציונית"ציונית” ובטירה אף הופצו שמועות כי [[גיור|התגייר]].{{הערה|שם=noded}}

בראשית [[מבצע עופרת יצוקה]] פרסם קשוע מאמר סאטירי בשם "יצוקה”יצוקה. בטח יצוקה"יצוקה” שבו התחזה לאיש ימין קיצוני במטרה להלעיגו, וכתב בין היתר כי:

{{ציטוט|תוכן=התברר שבטירה הופץ כרוז שנושא את הכותרת "כלב”כלב ציוני מטירה"מטירה” ומאשים אותי בשיתוף פעולה עם האויב הציוני, תוך שהוא מתאר אותי כאדון החזירים היהודים, מתיר את דמי וקורא לבני משפחתי המכובדים לצאת בפומבי ולהקיא אותי מקרבם. הכרוז, שנחתם על ידי הגורם האלמוני "חופשי”חופשי הכפר"הכפר”, בא בעקבות דרשה שנשא אחד האימאמים במסגדי טירה, ובה הוכרזתי באופן רשמי כמי שיצא מדת האסלאם ומהאומה הערבית.{{הערה|{{הארץ|סייד קשוע|גלות ברחוב הראשי|1.1243021|23 בינואר 2009}}}}|מקור=|אנגלית=}}