מיכל אגמון-גונן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 7:
'''מיכל אגמון-גונן''' (נולדה ב-[[26 בפברואר]] [[1961]]) היא [[שופט]]ת ב[[בית המשפט המחוזי]] ב[[תל אביב]].
==ביוגרפיה==
אגמון-גונן נולדה ב[[ירושלים]] בשם מיכל אדוני. בת למשפחה יוצאת [[טולדו]]. סבה מצד אביה, יצחק אדוני, כיהן בו[[ועד העדה הספרדית בירושלים]], וזכה בשנת [[1985]] בתואר [[יקיר ירושלים]] על פועלו זה{{הערה|1= דורון אורן [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/oren215.pdf השכונה היהודית שעל הר אבו תור- הקמתה וקורותיה של שכונת בית יוסף בירושלים], עת-מולי-ם עמ' 31-29}}. מיכל אגמון-גונן למדה בנעוריה ב[[התיכון ליד האוניברסיטה|תיכון ליד האוניברסיטה]]. לאחר שירות חובה בחיל המודיעין ב[[צה"ל]] למדה [[משפטים]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] וסיימה את לימודי ה[[תואר ראשון|תואר הראשון]] בהצטיינות בשנת 1985. בהמשך, ובמקביל לעבודתה, למדה במסלול ישיר לתואר [[דוקטור]], אותו השלימה בשנת [[1999]]. עבודת הדוקטורט שלה עסקה ב[[עשיית עושר ולא במשפט]], והיא נכתבה בהנחייתו של פרופ' [[יצחק אנגלרד]].
לאחר התמחות אצל השופט [[צבי כהן]] בבית המשפט המחוזי בירושלים ובמשרד עורכי דין פרטי העוסק ב[[משפט מסחרי|תחום המסחרי]], החלה לעבוד כ[[עורך דין|עורכת דין]] באותו משרד. בהמשך הצטרפה למחלקת החקיקה של [[משרד המשפטים]]. לימים, נימקה את עזיבת המגזר הפרטי ב[[ראיון]] שנערך במסגרת עבודה סמינריונית של סטודנטית, בו ציינה כי כאם עובדת הופלתה לעומת עמיתיה הגברים{{הערה|1=ליאור ארז, [http://www.israelbar.org.il/article_inner.asp?catID=8&pgID=8978 אפליית עורכות דין בישראל - האמנם?], עבודה במסגרת סמינר בהנחיית פרופ' רונן שמיר, 2004}}.
שורה 17 ⟵ 16:
במהלך עבודתה בוועדה פגשה את השופט [[אהרן ברק]]. כשהתמנה לנשיא [[בית המשפט העליון]], מונתה אגמון-גונן לעוזרת משפטית שלו ול[[רשם (משפטים)|רשמת]]. בשנת [[1996]] מונתה לרשמת בית המשפט העליון ולכהונת שופטת בית משפט השלום. היא עסקה בעיקר בנושאים אדמיניסטרטיביים, ובין היתר קידמה את מחשוב בית המשפט העליון.
אגמון גונן הגישה את מועמדותה לכהונת שיפוט בבית המשפט המחוזי פעמיים מאז 2004, אך לא נבחרה למשרה. באחת הפעמים הגיש השופט [[דן ארבל]] ל[[הוועדה לבחירת שופטים|וועדה לבחירת שופטים]] התנגדות למינויה. אגמון-גונן שקלה לפרוש מתפקידה, ואף הגישה את מועמדותה לתפקיד [[הממונה על ההגבלים העסקיים]] (אותה הסירה בהמשך).▼
בשנת [[2007]] הגישה שוב את מועמדותה לבית המשפט המחוזי, אך הפעם, על פי המלצתה של [[דורית ביניש]], נשיאת בית המשפט העליון, פנתה לבית המשפט בתל אביב. באפריל נבחרה לתפקיד, והחלה לכהן בו ביוני.▼
במקביל לעבודתה השיפוטית, מרצה השופטת אגמון-גונן באוניברסיטת תל אביב, בקורס [[מיזוגים ורכישות]].▼
שמה אוזכר מספר פעמים כמועמדת לשיפוט בבית המשפט העליון.▼
==עמדותיה ופסיקתה==
===בבית משפט השלום===
אגמון-גונן עברה בשנת 1999 לכהן כשופטת ב[[בית משפט השלום]] בירושלים ודנה הן ב[[משפט אזרחי|תיקים אזרחיים]] והן ב[[משפט פלילי|תיקים פליליים]]. נחשבה לשופטת עצמאית, שביקרה לעיתים את ה[[פרקליטות המדינה|פרקליטות]] וה[[משטרת ישראל|משטרה]]. במשטרה טענו כי היא נוטה לשחרר חשודים מ[[מעצר]] בקלות יחסית, בשל פגמים קטנים בהליכי המעצר, ששופטים אחרים הסכימו להתעלם מהם.
אגמון-גונן מתחה ביקורת גם על האופן שבו נדרשים שופטים להאיץ את קצב דיוניהם. בכנס של [[העמותה למשפט ציבורי]] טענה כי העצמאות השיפוטית של השופטים נפגעת. במאמר שפרסמה ב-[[2004]] ציינה כי "הסכנה החמורה יותר היא כי טעמי 'יעילות' ישמשו בערבוביה או יהוו כיסוי לניסיונות למנוע משופטים לתת החלטות בעניינים שאין דעת המערכת נוחה מהם. כך, שופט שרמת הענישה בפסקי הדין שלו נמוכה מדי או גבוהה מדי לדעת ראשי המערכת, יועבר משיקולי 'יעילות' לדון בעניינים אזרחיים". עוד ציינה במאמר זה כי "אם כבר משתמשים בשיטות ניהול היפות לבית חרושת, יש לעשות זאת באופן כלכלי-מדעי כפי שהדבר נעשה בעולם העסקי"{{הערה|
אגמון-גונן נקלעה לעימות משפטי עם בית המשפט המחוזי בירושלים, המשמש כערכאת ערעור על בית משפט השלום בו כיהנה. לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים הפך פסק דין שכתבה, שבו לא אישרה [[הסדר טיעון]] שכלל עונש של מאסר על תנאי ל[[אלימות במשפחה#אלימות בין בני זוג|גבר מכה]], העדיפה להתבסס על פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב. במקרה נוסף שבו דנה בהסדר טיעון בנסיבות דומות, קבעה כי "חוסר האחידות בקביעת עונשם של נאשמים פוגעת בשוויון הנאשמים לפי החוק, ודומה כי אף בשוויון הקורבנות בפני החוק. חוסר האחידות בין עונש מאסר בעבודות שירות שהטיל בית המשפט המחוזי בפרשת מחתסב לבין עונש מאסר בפועל שהוטל, בניגוד לעסקת טיעון בפרשת בן אריף, בולט לעין. לטעמי, נשות ירושלים זכאיות להגנה ראויה על גופן ונפשן כנשות תל אביב-יפו, וגברים מכים מירושלים ראויים לענישה שווה לזו המוטלת על חבריהם שבתל אביב"{{הערה|
▲אגמון גונן הגישה את מועמדותה לכהונת שיפוט בבית המשפט המחוזי פעמיים מאז 2004, אך לא נבחרה למשרה. באחת הפעמים הגיש השופט [[דן ארבל]] ל[[הוועדה לבחירת שופטים|וועדה לבחירת שופטים]] התנגדות למינויה. אגמון-גונן שקלה לפרוש מתפקידה, ואף הגישה את מועמדותה לתפקיד [[הממונה על ההגבלים העסקיים]] (אותה הסירה בהמשך).
▲בשנת [[2007]] הגישה שוב את מועמדותה לבית המשפט המחוזי, אך הפעם, על פי המלצתה של [[דורית ביניש]], נשיאת בית המשפט העליון, פנתה לבית המשפט בתל אביב. באפריל נבחרה לתפקיד, והחלה לכהן בו ביוני.
===בבית המשפט המחוזי===
שורה 45 ⟵ 48:
השופטת אגמון-גונן דנה גם בתיקי [[חדלות פרעון]] ובערעורי [[מס הכנסה]].
▲במקביל לעבודתה השיפוטית, מרצה השופטת אגמון-גונן באוניברסיטת תל אביב, בקורס [[מיזוגים ורכישות]].
▲שמה אוזכר מספר פעמים כמועמדת לשיפוט בבית המשפט העליון.
==לקריאה נוספת==
| |||