קלף (יהדות) – הבדלי גרסאות

==אטימולוגיה==

* '''גוויל''': המונח "גוויל" אפשר שהוא ביטוי מושאל מ"אבני גוויל" המובא ב[[תלמוד]]{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|ג|א}}}} לאבנים גסות שאינן מסותתות{{הערה|תוספות ב{{בבלי|בבא בתרא|יד|א}}; שו"ת הרמב"ם סימן קנ"ג (מהדורת בלאו)}}, כך גם הקלף אינו מחולק. הסבר [[אטימולוגיה|אטימולוגי]] נוסף: גוויל מלשון "ג'בל" (جبل) שפירושו בערבית הר, כלומר אבן גסה שנלקחה מההר ללא סיתות, כך גם עור הבהמה שלא חֻלַּק נקרא גוויל{{הערה|ראה [[רבנו גרשום]] בבא בתרא דף ג עמוד א'}}.

* '''דוכסוסטוס''': פירוש נפוץ למקור השם "דוכסוסטוס" הוא "מול הבשר" - הלחם של "דוכ", מול, מארמית עם "סוסטוס", בשר, מיוונית. פירוש אפשרי אחר הוא ביוונית בלבד: dyo – שנַיים, xestos – נקלף. ופירוש המילה "חלוקה לשנים".

 

==אופני העיבוד==

על פי המדרש, בעבר היו מעבדים עורות על ידי [[צואה|צואת]] [[כלב]]ים{{הערה|ראה '''ילקוט שמעוני''', ספר שמות, פרק י"א, רמז קפ"ז- "כלבים כתיב בהן: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד, אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות."; [[מסכת כלה]] ריש פרק ז,}}, בתקופת ה[[ראשונים]] נחלקו אם מותר לעבד בצואת כלבים, סביב הטיעון שאין לעבד בדבר שאינו [[כשרות|כשר לאכילה]]{{הערה|דעת [[ראב"ן הירחי]] להתיר, לעומת חכמי אראגון שאסרו. ראה בשו"ת [[מנחת יצחק]] חלק ט אות ב'}}.

===עיבוד בעפצים===

* צבעו של הגוויל תלוי בצורת עיבודו. רוב מעבדי העורות עושים שימוש ב[[אוג הבורסקאים]], הגורם לגוויל להיצבע בגווני [[חום (צבע)|החום]]{{הערה|ישנם שצבעו לאחר מכן את הגווילים בצבע אדום או צהוב. לחלופין על ידי צורת עיבוד שונה צבע הגוויל התקבל כלבן}}, ואילו צבעו של הקלף הוא [[בז']] [[אפור]] או [[לבן]].

* הגוויל כבד יותר מאשר הקלף, ודבר זה מתבטא בהולכה והגבהה של הספר תורה.

 

== להלכה ==