הבדלים בין גרסאות בדף "קלף (יהדות)"

הוסרו 2 בתים ,  לפני שנתיים
מ
בוט החלפות: אסתטי, \1הפך
תגית: עריכת קוד מקור 2017
מ (בוט החלפות: אסתטי, \1הפך)
תגית: גרשיים שגויים
על פי המדרש, בעבר היו מעבדים עורות על ידי [[צואה|צואת]] [[כלב]]ים{{הערה|ראה '''ילקוט שמעוני''', ספר שמות, פרק י"א, רמז קפ"ז- "כלבים כתיב בהן: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד, אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות."; [[מסכת כלה]] ריש פרק ז,}}, בתקופת ה[[ראשונים]] נחלקו אם מותר לעבד בצואת כלבים, סביב הטיעון שאין לעבד בדבר שאינו [[כשרות|כשר לאכילה]]{{הערה|דעת [[ראב"ן הירחי]] להתיר, לעומת חכמי אראגון שאסרו. ראה בשו"ת [[מנחת יצחק]] חלק ט אות ב'}}.
===עיבוד בעפצים===
על פי התלמוד יש לעבד את עור הבהמה לאחר ההפשטה ב[[קמח]] שעורים, [[מלח (כימיה)|מלח]] ו[[עפץ|עפצים]]{{הערה|ראה {{בבלי|שבת|עט|א}}.}}, ולאחר העיבוד מתקבל עור עבה המכונה "גוויל", ואפשר להפיק ממנו "קלף" ו''דוכסוסטוס'' על ידי קילוף השכבה העליונה של העור ([[אפידרמיס]]) מן השכבה הבשרנית. החלק הנקלף נקרא ''קלף'' ושאר העור נקרא ''דוכסוסטוס{{הערה|ישנה מחלוקת בין הפוסקים איזו מהשכבות היא קלף ואיזו דוכסוסטוס. לפי ה[[רמב"ם]] דוכסוסטוס הוא השכבה החיצונית, וקלף הוא השכבה הפנימית ({{משנה תורה||תפילין ומזוזה וספר תורה|א|ו}}), לשיטת ה[[שולחן ערוך]] ההיפךההפך הוא הנכון ({{שולחן ערוך|אורח חיים|לב|ז}}).}} צורת ההפרדה בין הקלף לדוכסוסטוס נשכחה במהלך הדורות, וכיום משתמשים רק בגוויל בלבד.{{הערה|ראה שיטת קילוף באתר [http://tephillin.com/%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%9C%D7%A3-%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F/ "תפילין כהלכה"].}}.
 
המעבדים לפי שיטה זו כיום מוסיפים לפני העיבוד [[סיד]] וצואת יונים{{הערה|ראה בהרחבה, משה צארום, כשרות הגויל בימינו מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142}} כדי להסיר את השיער, לאחר מכן משרים את העור במי מלח למשך כשלושה ימים, ובמי קמח שעורים מלא למשך כעשרה ימים, ובמשרת עלי [[אוג הבורסקאים]] משמש כעפצים{{הערה|על השימוש בו ראה [[זהר עמר]], אוג הבורסקאים בעת העתיקה. ישראל עם וארץ (תש"ן-תשנ"ג) עמודים 191-198.}}.
* צבעו של הגוויל תלוי בצורת עיבודו. רוב מעבדי העורות עושים שימוש ב[[אוג הבורסקאים]], הגורם לגוויל להיצבע בגווני [[חום (צבע)|החום]]{{הערה|ישנם שצבעו לאחר מכן את הגווילים בצבע אדום או צהוב. לחלופין על ידי צורת עיבוד שונה צבע הגוויל התקבל כלבן}}, ואילו צבעו של הקלף הוא [[בז']] [[אפור]] או [[לבן]].
* הגוויל כבד יותר מאשר הקלף, ודבר זה מתבטא בהולכה והגבהה של הספר תורה.
* קשה מאוד לתקן ספר תורה שנכתב בגוויל, ולאחר התיקונים נשארים סימנים לא אסטתייםאסתטיים{{הערה|וזה הסיבה גם למה צריך עיבוד גם בגיטין ושטרות, כדי שיהיה 'כתב שאינו יכול להזדייף', ראה {{משנה|גיטין|ב|ד}}.}}
* ישנם סוגי דיו שלא נמחקים מהגוויל גם אם שורים את הגוויל במים לכמה שבועות. מה שאין כן בקלף, שאם יירטב הקלף הדיו יתפשט וגם הקלף יתקלקל ויחזור להיות עור לא מעובד.