זנון, קיסר האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות

זנון (שנקרא Tarasicodissa במקור) היה מפקד בצבא הביזנטי באזור מולדתו [[איסאוריה]] עד שקודם על ידי [[לאו הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו הראשון]] כדי לשמש משקל נגד למפקד הבכיר [[אספאר]] ממוצא גרמני שצבר השפעה רבה.

הוא הוביל לגיונות צבא במסעות מלחמה במזרח ומול הגותים בבלקן ובשנת 466 או 467 נישא לבתו של הקיסר [[לאו הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו הראשון]] - אריאדנה ושינה את שמו לשם היווני זנון כדי להתקבל בחוגי השלטון.

ב-469 מונה לקונסול ומפקד כל הצבא. כאשר מת [[לאו הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו הראשון]] ב-474, הוכתר בנם בן ה-7 של זנון ואריאדנה, [[לאו השני, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו השני]] לקיסר. הילד לא האריך ימים ומת לפני תום שנת 474 קצת אחרי שמינה את זנון לקיסר משותף.

זנון הצליח להשיג הסכם שלום עם הונדלים באפריקה, אך נתקל בתככי חצר מצד ורינה, אלמנתו של לאו הראשון, אחיה בסיליסקוס ומפקדי צבא שבגדו בו.

הוא נאלץ לברוח מהבירה [[קונסטנטינופול]] ל[[איסאוריה]] שם צרו עליו מפקדי צבא המורדים. הוא הצליח לשמור על מעמדו וגייסותיו ועל האוצר הקיסרי אבל

בסיליסקוס הכתיר את עצמו לקיסר, ושלח כוחות לרדוף אחרי זנון. בשנת 476 הצליח זנון לנצל את חוסר הפופולריות של בסיליסקוס וסכסוכים בקרב המורדים

שהדיחו אותו ולכבוש מחדש את קונסנטינופול. הוא הוציא להורג את בסיליסקוס והכתיר את עצמו מחדש לקיסר.

גם בהמשך שלטונו זנון נאלץ להתמודד עם מרידות תכופות בראשם הגנרל האיסאורי אילוס ואלמנתו של [[לאו הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו הראשון]] ורינה, מרקיאנוס בעלה של לאונטיה

בתו השנייה של [[לאו הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו הראשון]] ו[[תאודוריק סטראבו]] האוסטרוגותי.

במקביל נאלץ להתמודד עם מרידות רבות מצד השבטים האוסטרוגותים בתראקיה ובבלקן.

הוא הצליח לדכא את המרידות הפנימיות ולהיפטר מיריביו הרבים ולהסיר את האיום [[אוסטרוגותים|האוסטרוגותי]] על המזרח על ידי מינויו של מנהיגם [[תאודוריק הגדול]] למלך איטליה במקום [[אודואקר]] בשנת 489.

הוא דיכא מרד של [[שומרונים|השומרונים]] ב[[שכם]] וב[[קיסריה (יישוב)|קיסריה]] וסילק אותם מ[[הר גריזים]].

במהלך שלטונו התחזקה המחלוקת הדתית עם הכת ה[[מונופיזיטיזם|מונופיזיטית]] בנצרות שהאמינה שלישו היה טבע אחד אנושי ואלוהי (monophysis) והייתה חזקה במיוחד בסוריה ובמצרים.

זנון אהד את ה[[מונופיזיטיזם|מונופיסיטים]] וניסה לפשר בינם לבין העמדה הא[[נצרות אורתודוקסית|ורתודוקסית]] (דואופיסיטית) של הפטריארך ב[[קונסטנטינופול]] וה[[אפיפיור|אפיפיור ברומא]]. הוא פרסם ב-482 את מסמך ה[[הנוטיקון]] (האיחוד) שהתקבל יפה

במזרח המונופיזיטי אבל חולל תסיסה בחוגים האורתודוקסיים ויצר קרע עם האפיפיור ברומא (שנמשך עד שנת 519).

הוא נפטר בשנת 491 ממחלה בלי להשאיר יורשים (בנו השני שנקרא גם זנון, נפטר בחצר המלוכה לפני מותו).

אשתו אריאדנה בחרה להינשא למפקד המשמר הקיסרי [[אנסטסיוס הראשון (קיסר האימפריה הביזננטית)|אנסטסיוס]] שהוכתר לקיסר כיורשו של זנון.