הורטיוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רפרודוקציה ולא פסל
שורה 12:
בשנת 41 לפנה"ס, הקיסר [[אוקטוויאנוס]] העניק חנינה להורטיוס. הורטיוס חזר מן הגלות ל[[האימפריה הרומית|רומי]], וגילה שאביו נפטר ורכושו הוחרם. הורטיוס נאלץ להתחיל לעבוד כמזכירו של גובה-מסים. בתקופה זו הוא החל בכתיבת שירה. שירתו הסיבה את תשומת לבם של [[לוקיוס ואריוס רופוס]], ושל [[ורגיליוס|פובליוס ורגיליוס מארו]], שני משוררים בעלי שם בעולם ה[[ספרות]] הרומי. דרכם, הורטיוס התוודע ל[[מאיקנס|מאיקאנס]]{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'' (ירושלים: מאגנס, תשמ"ד) עמ' 26}} שהיה עוזרו ויועצו של אוגוסטוס, ופטרון ספרות ידוע.{{הערה|שם=רחל3|1=רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' (ירושלים: מוסד ביאליק, 1998) עמ' 3 }} בשנת [[38 לפנה"ס]] צירף אותו מאיקאנס לחוגו הספרותי, דבר ששיחרר את הורטיוס מדאגות כלכליות. בהמשך, מאיקאנס אף הציג אותו בפני [[אוגוסטוס]].{{הערה|שם=רחל3}}
 
האפודות: בשנת [[31 לפנה"ס]] פרסם הורטיוס 17 שירים שכונו "אפודות" (Epodi) בשל המבנה המיוחד שלהן: שורה ארוכה, ולאחריה – שורה קצרה. הורטיוס כינה את האפודות בשם "יאמבים" (Iambi).{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'' עמ' 29}} בכתיבת האפודות הושפע הורטיוס מסגנונו הלעגני של המשורר היווני הקדום [[ארכילוכוס|ארכילוכוס מפארוס]], שחי במאה השביעית לפנה"ס.{{הערה|רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 3}} האפודות עסקו בנושאים מגוונים, מסיפורי אהבה ועד למלחמות-האזרחים בתקופתו.{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'' עמ' 39}}
[[קובץ:Horatii Flacci Sermonum.tif|ממוזער|הסאטירות (או בשמן האחר-שיחות, בלטינית Sermonum) בפרסום משנת 1577]]
הסאטירות (Saturae): עשר הסאטירות הראשונות התפרסמו בספר בשנת [[35 לפנה"ס]], ושמונה נוספות יצאו בשנת [[30 לפנה"ס]].{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'' עמ' 41}} הורטיוס כינה את הסאטירות שלו בשם "שיחות" (Sermones).{{הערה|שם=רחל3א|1=רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 3 }} את הסאטירות חיבר הורטיוס בהשראתו של [[לוקיליוס]], מחבר סאטירות רומי שחי במאה ה-2 לפנה"ס.{{הערה|שם=רחל3א}} בניגוד לסאטירה של לוקיליוס הורטיוס לא עסק בסאטירה שלו בפוליטיקה, אלא שם ללעג בעיות שרווחו בחברה בזמנו, כגון: רדיפת-בצע, קמצנות, שחיתות ועוד.{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'', עמ' 42}}