קריאת התורה – הבדלי גרסאות

על פי התיאור בנחמיה, קריאה פומבית זו הייתה למטרת לימוד המון העם את חוקי התורה והמצוות, ובעקבותיה נערכוהעם שינוייםחזר בתשובה בנושאים שונים.

אזכור לקריאת התורה מופיע בכתבי [[יוספוס פלביוס]], ו[[פילון האלכסנדרוני]], שניהם מ[[המאה ה-1|המאה הראשונה לספירה]] (סוף ימי בית שני). גם מחברים [[רומא]]ים אחרים בני התקופה מוסרים כי היהודים עוסקים ב[[בית כנסת|בתי הכנסת]] בקריאה בתורה ובלמידת חוקיה, אף ש[[תפילה|תפילת]] הציבור עדיין אינה מוזכרת בוודאות. על פי זה נראה שהנהגת קריאת התורה מוקדמת ל[[תפילה בציבור]] (כפי דעת המסורת).

קריאה התורה בבתי הכנסת נעשית מתוך [[ספר תורה]] כשר, הכתוב על [[קלף]] ב[[דיו]] מיוחד. הקריאה היא ב[[מנגינה|ניגון]] [[טעמי המקרא]], כאשר המנגינה של הטעמים שונה מ[[עדה (אנתרופולוגיה)|עדה]] לעדה. בעבר כל עולה לתורה היה קורא בעצמו את חלק הקריאה שלו,. אולםאך מאחר שספר התורה אינו כולל ניקוד, פיסוק וטעמי המקרא, עלועל הקורא לשנן אותםאת הטעמים והניקוד בעל פה לפני הקריאה., בשלוקרה הקושישהעולים התפתחלא התכוננו כראוי, שינו את הנוהג לנוהג המקובל כיום לפיו כל הפרשה נקראת על ידי "[[בעל קורא]]", אשר הכין את הקריאה היטב, בעוד העולה לתורה קורא יחד עמו בלחש. אצל [[יהודי תימן]] השתמר המנהג המקורי, והם עדיין נוהגים שהעולה לתורה קורא בעצמו. גם אצל ה[[נוסח הספרדים|ספרדים]] נהוג שעולה לתורה המכיר את הקריאה קורא אותה בעצמו במקום הקורא. נהוג להסתייע במהלך הקריאה ב"[[יד (תשמיש מצווה)|יד]]" מוכספת איתה מצביעים על מקום הקריאה. הקריאה נעשית רק כאשר יש [[מניין]] מתפללים (עשרה).

הקריאה בשבת, שהיא הקריאה המרכזית בימות השבוע מחולקת לשבעה חלקים ("[[עלייה לתורה|עליות]]"), כאשר לכל עליה מוזמן אדם אחד, המברך [[ברכה]] לפני הקריאה וברכה לאחריה וקורא בלחש עם בעל הקורא (או קורא בעצמו בקול רם). הברכות קרויות "[[ברכות התורה]]". ה[[גבאי]] עומד בסמוך לבעל הקורא משמאלו ואחראי לקריאת האנשים לעלות לתורה, והעולה לימין בעל הקורא.. אצל האשכנזים נהוג שלאחר הקריאה מגביהים את ספר התורה ומציגים אותו לציבור - "[[הגבהה]]", ולאחר מכן גוללים אותו - "[[גלילה]]". אצל הספרדים מגביהים את הספר לפני הקריאה, והכינוי לכך הוא "הקמת ספר תורה". אצל התימנים הספר שוכב על התיבה, ומגביהיםמגביהים את היריעה בלבד ולא את כל ספר התורה. אצל הספרדים ספר התורה מונח בתוך כמין ארון קטן, ובשעת הקריאה מניחים את הארון על הבימה, ונמצא ספר התורה עומד, מה שאין כן אצל האשכנזים והתימנים שאין לספר התורה ארון משלו והוא מונח על הבימה שוכב. אין נוגעים בספר התורה, ואין העולה יורד מן הבימה לפני שבא העולה שאחריו.

* שימור המנהג שהחל מימות עזרא, לפיו בשבת לאחר כל פסוק בתורה נקרא בקול [[תרגום אונקלוס]] (פרט לעלית מפטיר), ובהפטרה [[תרגום יונתן]], תרגום אונקלוס לא נקרא בקריאת התורה של עליית מפטיר), למעט בשניובשני וחמישי ורוב הקריאות שאינן בשחרית{{הערה|למנהג תימן מתרגמים את הקריאות שבשחרית שבת ויום טוב, בשחרית חול המועד פסח, וכן שבמנחת תשעה באב ויום הכיפורים.}} נקרא ללא התרגום. נהוג כי הקורא את התרגום הוא נער או ילד.

'''ב[[תענית|תעניות]]''' קוראים את פרשת ויחל, מתוך פרשת כי תשא, העוסקת בבקשתובבקשת משה למחילה על [[חטא העגל]], ומפטירים בפרשיית שובה ישראל, העוסקת בקריאת ה' אל העם (על ידי הנביא ישעיהו) לחזור בתשובה. ב[[תשעה באב]] בבוקר קוראים את פרשת "כי תוליד בנים" מתוך [[פרשת ואתחנן]] העוסקת בחטאי ישראל ובעקבות זאת גלותם מארץ ישראל.