קרב קמרון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מורשת הקרב: clean up, replaced: בצעו ← ביצעו באמצעות AWB
שורה 35:
 
==תיאור הקרב==
ה[[פלוגה]] יצאה לדרך בסביבות חצות כשהאספקה שלה נישאת על גבי [[פרד]]ות. ב-02:30 הגיעה הפלוגה למוצב של הגדוד. לאחר עצירה קצרה המשיכה בדרכה כדי לחבור לשיירה. ב-07:00 עברה הפלוגה חווה נטושה בשם קמרון (Camarón) בסמוך לכפר [[קמרון דה טחדה]] (Camarón de Tejeda) של ימינו, ונעצרה למנוחה בחורבות הכפר הנטוש פאלו ורדה (Palo Verde). זמן קצר לאחר העצירה נראו ענני אבק מהמשך הדרך והקפטן הבין שכנראה מדובר בפרשי אויב. הוא החליט לסגת דרך סבך השיחים מערבה בתקווה שהפלוגה לא תתגלה. הפלוגה נעה במהירות כשסיירים מקדימים את הכוח. בסביבות קמרון נפצע אחד ה[[סיירים]]הסיירים מפגיעת [[צלף (ירי)|צלף]]. דנז'ו החליט להתקדם לכיוון כפר אינדיאני קרוב, אך הפרשים המקסיקנים הדביקו אותם והסתערו, ודנז'ו פקד על הפלוגה ליצור [[ריבוע (צבא)|ריבוע חי"ר]]. הם הצליחו להדוף את הפרשים והתחילו לנוע במערך לכיוון קמרון. עקב הקושי שבתנועה במערך ריבוע חי"ר נוצרה פרצה במערך והפרדות שהיו מבוהלות מקולות הירי נמלטו. המקסיקנים שהבינו מה מנסים חיילי הלגיון לעשות שלחו כוח לקמרון אשר השתלט על הקומה העליונה בחווה. דנז'ו וחייליו הצליחו לסגת לחווה ולהתבצר בקומת הקרקע כשחיילים מקסיקנים מן הקומה העליונה מנסים לצלוף בהם. ב-09:30 ניגש קצין מקסיקני לחווה עם דגל לבן ואמר שהחווה מוקפת ב-2,000 חיילים ויעץ לדנז'ו להיכנע. דנז'ו סירב להיכנע, ולפי המסורת צעק "חרא! הלגיון לא נכנע אף פעם", והקרב נמשך. סמוך בשעה 11:00 נהרג דנז'ו מפגיעת צלף מן הקומה העליונה, והפיקוד עבר לווילן השלם, לפני מותו השביע דנז'ו את חייליו לא להיכנע לאויב. באותו הזמן הצטרף לכוח הצר כוח הפשיטה המקסיקני, שאמור היה לתקוף את שיירת האספקה הצרפתית, למצור על החווה. וילן דחה גם כן הצעת כניעה כמו מפקדו המת. ב-14:00 נורה וילן למוות, ומודה קיבל את הפיקוד על שרידי הפלוגה. ב-17:00 הציעו המקסיקנים פעם נוספת לכוח הצרפתי להיכנע, לאחר שמודה נאמן לשבועתו סירב, תקפו המקסיקנים מכל הכיוונים ופרצו למתחם. מודה וחמשת הלגיונרים האחרונים שנשארו על הרגליים, לאחר שנגמרה התחמושת שלהם יצאו להתקפת כידונים נואשת על החיילים המקסיקנים. בסוף ההסתערות מודה נפצע ורק שלושה לגיונרים, [[רב טוראי]] מיין, הלגיונר קונסטנטין והלגיונר ונצל נשארו עומדים. המקסיקנים נדהמו מהאומץ של הלגיונרים ולא ירו בשלושת הלגיונרים. קצין מקסיקני ניגש אליהם ושאל "אם עכשיו הם מוכנים להיכנע?". הלגיונרים הסכימו בתנאי שנשקם יישאר אצלם והמקסיקנים יטפלו בפצועיהם. המקסיקנים הסכימו והקרב נגמר.
 
==לאחר הקרב==