סמנתה סמית' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
Orielno Bot (שיחה | תרומות) מ clean up, replaced: ← [[ראיון עיתונאי| באמצעות [[ויקיפדיה:AutoWikiBrowser|AWB |
||
שורה 62:
===הנסיעה לברית המועצות והפרסום הבינלאומי===
[[קובץ:RIAN archive 793152 U.S. girl Samantha Smith in Artek.jpg|ממוזער|סמנתה סמית' (במרכז) בעת ביקורה בברית המועצות]]
מכתב התשובה של אנדרופוב חולל קרקס תקשורתי. כתבות בנושא התפרסמו ברשתות הטלוויזיה הגדולות בארצות הברית, ומיטב אישי התקשורת של התקופה, כדוגמת [[טד קופל]]{{הערה|1={{כ}}Koppel, Ted, [http://abcnews.go.com/Nightline/Nightline25/story?id=358816 "A Nightline Moment From 1983"]}} ו[[ג'וני קארסון]], ערכו [[ראיון עיתונאי|ראיונות]] עם סמית'. ב-[[7 ביולי]] היא טסה ל[[מוסקבה]] עם הוריה, ושהתה שם שבועיים כאורחת של אנדרופוב. במהלך שהותה היא ביקרה ב[[לנינגרד]] ובמחנה הילדים "[[ארטק]]" שב[[חצי האי קרים]]. סמית' אמרה כי בלנינגרד היא והוריה הופתעו מחביבותם של האנשים ומהמתנות הרבות שהכינו להם. ב[[מסיבת עיתונאים]] שהתקיימה במוסקבה הכריזה סמית' כי הרוסים: {{ציטוטון|הם ממש... כמעט... כמונו}}.{{הערה|1={{כ}}Krauthammer, Charles [http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,949728,00.html "Deep Down, We're All Alike, Right? Wrong"], כתבה מ-[[15 באוגוסט]] 1983 בטיים מגזין}} במחנה "ארטק", היא בחרה להישאר עם הילדים הסובייטים ודחתה הצעה לעבור למגורים מיוחדים. כדי להקל על התקשורת עמה, שוכנו איתה בבניין מורים וילדים דוברי [[אנגלית]] רהוטה. סמית' התגוררה במעונות עם תשע בנות נוספות ובילתה את זמנה ב[[שחייה]] ובלימוד [[שירה|שיר]]ים ו[[ריקוד]]ים רוסיים.
סמית' לא נפגשה עם אנדרופוב פנים אל פנים במהלך הביקור,{{הערה|1={{כ}}[http://www.nytimes.com/1983/07/21/world/andropov-is-too-busy-to-meet-maine-girl.html?scp=10 Andropov Is Too Busy To Meet Maine Girl], באתר ה[[ניו יורק טיימס]]}} אולם השניים ניהלו שיחת [[טלפון]]. למעשה אנדרופוב חלה קשות בתקופה זו ונעלם מעיני הציבור.{{הערה|1=[http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,959886,00.html Soviet Union Sick Leave: Chernenko rumors abound], כתבה מ-[[4 בפברואר]] 1985 ב[[טיים מגזין]]}} ה[[קוסמונאוט]]ית הרוסית [[ולנטינה טרשקובה]], האישה הראשונה בחלל, התקשרה אף היא אל סמית', אך לאחר זמן קצר ניתקה סמית' בטעות את השיחה, לאחר שלא הבינה עם מי היא מדברת.{{הערה|1={{כ}}"An American girl gets a telephone call from a former cosmonaut". The Philadelphia Inquirer: p. A03. 1983-07-15.{{כ}}}}
[[קובץ:Journey to the Soviet Union.png|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר "מסע לברית המועצות" שכתבה סמנתה סמית' ביחד עם אביה]]
התקשורת סיקרה כל צעד של סמית'. תצלומים וכתבות עליה התפרסמו בעיתונים ובירחונים המרכזיים בברית המועצות בזמן הטיול ואחריו. סמית' הפכה ל[[ידוען|ידוענית]] והייתה מוכרת היטב לאזרחי ברית המועצות.
סמית' חזרה לארצות הברית ב-[[22 ביולי]] 1983. תושבי מדינת מיין קיבלו אותה עם [[ורד]]ים, [[שטיח אדום]] ו[[לימוזינה]] שהסיעה אותה עד ביתה.{{הערה|שם=NYTBack|1={{כ}}.[http://www.nytimes.com/1983/07/23/us/from-russia-back-to-regular-things.html?sec=travel&spon= "From Russia back to regular things"'], באתר ה[[ניו יורק טיימס]]}} בחודש דצמבר 1983, במסגרת היותה ה"שגרירה האמריקאית הצעירה ביותר", הוזמנה סמית' לבקר ביפן,{{הערה|1=[http://www.nytimes.com/1983/12/22/world/andropov-s-pen-pal-is-off-to-see-japanese.html?scp=15 "Andropov's Pen Pal Is Off to See Japanese"], באתר ה[[ניו יורק טיימס]]}} שם היא נפגשה עם [[ראש ממשלת יפן|ראש הממשלה]] [[יסוהירו נקסונה]] והשתתפה ב[[סימפוזיון]] הילדים הבינלאומי שנערך בעיר [[קובה (יפן)|קובה]]. בנאומה בסימפוזיון הציעה סמית' שמנהיגי ברית המועצות וארצות הברית יחליפו ביניהם את נכדותיהם למשך שבועיים בכל שנה בטענה שמנהיג {{ציטוטון|לא ירצה לשלוח פצצה למדינה שנכדתו תבקר בה}}.{{הערה|1={{כ}}[http://www.samanthasmith.info/index.php/history/kobe-japan "Samantha's address to the Children's Symposium 1983 December 26"], באתר samanthasmith.info{{כ}}}}
שורה 94:
בשנת 1987 שימשה סמית' השראה לדמותו של גיבור ה[[סרט קולנוע|סרט]] "Amazing Grace and Chuck", ילד בן 12 הפותח במאבק נגד התחמשות גרעינית.{{הערה|1=Timothy Shary, Alexandra Seibel, [http://books.google.com/books?id=00NcZ0AINtUC&pg=PA55 Youth culture in global cinema], University of Texas Press, 2007, page 55}} בספרי לימוד בארצות הברית מוצגת לעיתים סמית' כדוגמה חיובית למעורבות אזרחית{{הערה|1=ראו למשל: Bruce S. Glassman, Michael Josephson, [http://books.google.com/books?id=Q40ibVeRtS8C&pg=PA35 Citizenship], The Rosen Publishing Group, 2008, page 35}} וכמי שהביאה לשינוי במעשיה. למשל, בספר לימוד שיצא בארצות הברית בשנת 1991 נאמר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אף שמסעה לא הפחית את המתיחות בין שתי האומות, שאיפתה לידידות ולשיתוף פעולה שימשו דגם ליחסים מסוג אחר. סמנתה סמית' מתה בתאונת מטוס בשנת 1985, אך שאיפתה לשלום בין המעצמות קרובה הרבה יותר למימוש היום. [...] כמובן, סמנתה סמית' לא הייתה אחראית ישירות לשיפור היחסים בין ארצות הברית וברית המועצות. אולם חזונה על אודות עולם הקרוב יותר לשלום עורר את דמיונה של האומה והציג הבטחה לדרך טובה יותר. [...] סמית' הייתה מוכנה לפעול כדי לקדם את הערכים הנעלים ביותר של אמריקה, שלום וחירות.{{הערה|Beverly Jeanne Armento, Houghton Mifflin social studies, Volume 9, 1991 edition, pages 609-613}}}}
כך גם, בספר משנת 2006 המציג 101 פתרונות לאלימות, טרור ומלחמה, מוצג כאחד הפתרונות המעשה של סמית', יחד עם דבריו של [[מיכאיל גורבצ'וב]], שחתם על הסכם לצמצום הנשק הגרעיני בעקבות כך שמאות אלפי מכתבים מילדים נגעו בו עמוקות.{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=nXB7oUl2LOAC&pg=PA96 Enough blood shed: 101 solutions to violence, terror and war], page 96}}
מנגד, רבים בארצות הברית הציגו את ביקורה בברית המועצות כ"תעלול [[יחסי ציבור]] בסגנון אמריקאי".{{הערה|1={{כ}}Moats, Alice-Leone (1983-07-12). "Yes, Samantha, there's a Soviet bear". The Philadelphia Inquirer: p. A11.{{כ}}}} [[מחלקת המדינה של ארצות הברית|מחלקת המדינה]] אף טענה בפרסומים רשמיים כי סמית' משמשת ככלי בידי ברית המועצות במטרה לעורר מחאה עולמית נגד מדיניות הגרעין האמריקאית. פרופסור [[ריצ'רד פייפס]], ה[[סופר]] וה[[היסטוריון]] האמריקאי, ניסח גישה זאת במילים "אין זה אלא מהלך [[תעמולה|תעמולתי]]". בתקשורת האמריקאית אף נטען כי הפרטים שפורסמו על ביקורה של סמית' בכלי התקשורת ב[[ברית המועצות]] נבררו בקפידה כדי שישרתו את השלטונות במדינה.{{הערה|Margaret Elizabeth Peacock, [https://www.lib.utexas.edu/etd/d/2008/peacockd19527/peacockd19527.pdf Contested Innocence: Images of the Child in the Cold War], page 346}}{{הערה|שם=NYTBack}}{{כ}}{{הערה|שם=USA20|1=[http://www.usatoday.com/news/nation/2003-07-14-samantha-smith_x.htm "Samantha Smith remembered on 20th anniversary of Soviet visit"], באתר [[USA Today]]{{כ}}}} [[נשיא ארצות הברית]], [[רונלד רייגן]], התעלם כמעט לחלוטין מסמית'. האזכור היחיד שלה כמעט בידי הנשיא, עד מותה, היה בנאום בפני הקהילה היהודית ב[[רוקוויל]], [[מרילנד]], בו הנשיא הבטיח כי יעמוד לצד יהודי ברית המועצות וקבע שאסור לשתוק אל מול שלילת חירותם. הוא אמר: "לא נשתוק כאשר אבי גולדשטיין, ילד בן 10 הסובל מהתנכלויות של ה[[ק.ג.ב.]], מבקש מסמנתה סמית' שביקרה בארצו להעביר את בקשת משפחתו להגירה".{{הערה|Ronald Reagan, Remarks at the Jewish Community Center of Greater Washington During the Observance of Hanukkah December 4, 1983, in '''Ronald Reagan: Volume 2, 1983''', Office of the Federal Register, National Archives and Records Service, General Services Administration, 1983, pages 1650-1651}}
לאחר מותה, סיכמה התקשורת הסובייטית את שלוש שנות חייה האחרונות כתקופה בה ניסתה להאיר את כוונותיה הכנות של ברית המועצות לשלום ואת טיבם האמיתי של תושביה. התקשורת האמריקאית, לעומת זאת, הציגה את סמית' כילדה שהייתה מודעת לאיומים הנעוצים באויב הקומוניסטי, והדיון באשר אליה כלל תכופות התייחסות לשאלה הראשונה שהציגה במכתבה לגבי כוונותיו של אנדרופוב ולחשש שהביעה כי ברית המועצות עלולה "לכבוש" את העולם. בנוסף לכך, התקשורת האמריקאית עסקה רבות, בניגוד לזו הסובייטית, בתאונה שגרמה למותה, בקריירת המשחק שלה שרק החלה, באבל של אמה, בתגובתו של רוברט וגנר ובעתיד הלא ידוע של הסדרה "ליים סטריט". חתירתה לשלום הוזכרה רק כאחד ממגוון מאפייניה, והיא לא נתפסה כשליחת השלום, כי אם ילדה אמריקאית רגילה, ומי שהייתה פעילה למען השלום אך זנחה פעילות זו לטובת קריירת משחק.{{הערה|Margaret Elizabeth Peacock, [https://www.lib.utexas.edu/etd/d/2008/peacockd19527/peacockd19527.pdf Contested Innocence: Images of the Child in the Cold War], page 347-348}}
| |||