פרידריך האייק – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Hayek.jpg|שמאל|ממוזער|פרידריך האייק]]

 

==חייו==

 

עם תום [[מלחמת העולם הראשונה]] החל ללמוד [[משפטים]] ב[[אוניברסיטת וינה|אוניברסיטה של וינה]], שהייתה אז אחד המרכזים המובילים בתחום, יחד עם [[אוניברסיטת סטוקהולם]] ו[[אוניברסיטת קיימברידג']]. למרות לימודי המשפטים, עיקר עניינו היה בתחום הכלכלה וה[[פסיכולוגיה]]. השקפותיו באותה עת נטו לסוציאליזם מהזן ה[[פביאניזם|פביאני]], ועם שאיפות עזות, טיפוסיות לאותה תקופה, לשים קץ למלחמה, לרעב ולסבל אותם חוו בני דורו.

 

 

יחד עם האייק למד בסמינר הפרטי של מיזס הדור הרביעי של הכלכלנים מהאסכולה האוסטרית כמו [[פריץ מאכלופ]], [[אוסקר מורגנשטרן]], [[פליקס קאופמן]], [[גוטפריד פון הארבלר]], [[ריכארד פון שטריגל]], [[פאול רוזנשטיין-רודן]], [[קרל מנגר הבן]], [[אלפרד שץ]], [[אריק פוגלין]], ואחרים. בשנים אלו היה הסמינר הפרטי של מיזס מרכז החשיבה הכלכלית בווינה, כשהוא מושך אליו מבקרים רבים מבחוץ כמו [[ליונל רובינס]] ו[[הווארד ס. אליס]].

בעקבות עבודתו המוקדמת יותר של מיזס על תאוריית הכסף והבנקאות החל האייק מפתח תאוריה משלו על תנודות בתעשייה, על בסיס אסכולת המטבע הבריטית ורעיונותיו של הכלכלן השוודי [[קנוט ויקסל]], כשהוא מסביר את מקור מחזור העסקים במונחים של הרחבת אשראי בנקאי והעברתו במונחים של השקעת [[הון]] שגויה.

 

 

בשנת [[1944]] כתב האייק את הספר "[[הדרך לשעבוד]]" שטען כי לפתחה של בריטניה ניצבת סכנה חריפה הנובעת מכך שסוציאליסטים בריטיים רבים מנסים לקדם מדיניות של שליטה ממשלתית בחיי האנשים הדומה מאוד לזו שלה הטיפו בשנות העשרים ב[[גרמניה]]. האייק גם טען כי הנאצים, ה[[המפלגה הנציונל-סוציאליסטית|מפלגה הנציונל-סוציאליסטית בגרמניה]] היא אכן לאומנית וגם סוציאליסטית והזהיר מפני פסיעה בנתיבה. טיעונו היה ששליטה ממשלתית בחיים הכלכליים היא טוטליטריות—שליטה ממשלתית מלאה בחיי הפרט.

האייק נותר בלונדון עד [[1950]] ואחר כך עבר ל[[ועדה לחשיבה חברתית|וועדה לחשיבה חברתית]] שליד [[אוניברסיטת שיקגו]]. אחרים מדורו של האייק באסכולה, כמו [[גוטפריד פון הארבלר]] ב[[אוניברסיטת הרווארד|הרווארד]], [[פריץ מאכלופ]] ו[[אוסקר מורגנשטרן]] ב[[אוניברסיטת פרינסטון|פרינסטון]] או [[פאול רוזנשטיין-רודן]] ב-[[MIT]] המשיכו להחזיק במשרות בולטות, אך בעבודתם לא ניכרו שרידים למורשת האוסטרית.

 

 

 

קבלת פרס נובל בשנת [[1974]] עוררה מחדש את העניין בהאייק והחייתה שוב את האסכולה האוסטרית, שהפכה לכוח חשוב יותר בעולם הכלכלה. האייק עצמו חזר לפרסם אחרי שקיבל את הפרס. בשנת [[1976]] יצא ספרו "תעתועי הצדק החברתי", שהוא הכרך השני מתוך הטרילוגיה "חוק, חקיקה וחרות".{{הערה|{{Google book|שם הספר=Law, Legislation and Liberty, Volume 2: The Mirage of Social Justice|מזהה=5Yw9AAAAIAAJ|כותב=פרידריך האייק}}}} האייק הסתייג בתוקף מהרעיון של [[צדק חברתי]]. הוא השווה את השוק למשחק שבו "אין טעם לקרוא לתוצאה צודקת או לא צודקת", וטען כי "צדק חברתי הוא ביטוי ריק ללא תוכן ניתן להגדרה". כמו כן "תוצאות המאמצים של הפרט הן בהכרח בלתי צפויות, ולשאלה האם חלוקת ה[[הכנסה|הכנסות]] הנובעת מהם צודקת אין שום משמעות". הוא רואה כל ניסיון של הממשלה לחלוקה מחדש של ההכנסות או ההון בתור חדירה פסולה לחופש הפרט: "העקרון של [[צדק חלוקתי]], מרגע החלתו, לא יתממש עד שכל החברה תאורגן על פיו. זה ייצור סוג של חברה אשר מכל הבחינות תהיה ההפך של חברה חופשית."

כאשר שערי הריבית נופלים בגלל שינוי בהעדפות הצרכן, אומר האייק, הייצור יתאים את עצמו לכך. אבל נפילה בשערי הריבית בגלל הזרקת מזומנים תיצור "אות שגוי" שיגרום לשינויים שאינם קשורים להשתנות העדפות הצרכנים. העלייה שתגרם מהגידול בהשקעה תהיה מלאכותית ובסופו של דבר תהפוך לנפילה ולהתאיידות ה"השקעות השגויות". מכאן שכל צמיחה מלאכותית המבוססת על הרחבת האשראי תביא בסופו של דבר לנפילה והיעלמות של ההשקעות השגויות שנוצרו בגלל הרמה הנמוכה של ריבית.

 

 

בספרו "מחירים וייצור" משנת 1931 ממשיך האייק להראות כי בגלל ההשתנות של יכולת השימוש מחדש בהון המושקע לאורך תהליך הייצור, הבעיה המקרו-כלכלית העיקרית היא התאמה "בין-זמנית" של הקצאת משאבי ההון והעדפות הצרכנים העכשוויות והעתידיות. ב"תאוריה מוניטרית ומחזור העסקים" שלו משנת [[1933]] הוא טען שהזרמות כספים באמצעות הפחתת שיעור הריבית מתחת ל"שערה הטבעי" מעוותים את המבנה ה"בין-זמני". לפי האייק, השקעה בשלבים מסוימים של הייצור היא "השקעה שגויה" אם היא לא מסייעת להתאים את מבנה הייצור להעדפות הבין-זמניות של הצרכנים. לשיטתו, הפחתה בשיעורי הריבית באמצעות הרחבת האשראי מכוונת את המשאבים להליכים עתירי הון ולשלבים המוקדמים של הייצור ובכך "מוארכת" תקופת הייצור.

ב-1931 האייק מתח ביקורת על ספרו של קיינס "מסה על כסף" (שיצא שנה לפני כן). אבטלה ומשאבי סרק, לפי קיינס, נגרמים על ידי העדר ביקוש יעיל; לפי האייק, הם נובעים מאפיזודה קודמת ובלתי יציבה של כסף "קל" ושיעורי ריבית נמוכים באופן מלאכותי. חברו של קיינס, סראפה, הגיב על הניתוח של שניהם, ופירט את ההשפעה של "חיסכון כפוי" המושרה על ידי האינפלציה על מגזר ההון ועל הגדרת הריבית "הטבעית" במשק הולך וגדל (מה שנודע כוויכוח "סראפה-האייק"). כלכלנים נוספים כמו ג'ון היקס, פרנק נייט ו[[גונאר מירדאל]], שללו את עבודתו של האייק על מחזור העסקים. מאוחר יותר כתב קלדור כי עבודתו של האייק הפיקה "יבול יוצא דופן של מבקרים".

 

 

 

=== בעיית החישוב הכלכלי ===

האייק קרא תיגר על חזון זה. ב"כלכלה וידע" (1937) הוא ציין שתורת שיווי המשקל הסטנדרטית מניחה שבידי כל הסוכנים מצוי מידע מלא ונכון. בעולם האמיתי, עם זאת, אנשים שונים מחזיקים בפיסות ידע שונות. יתר על כן, חלק ממה שהם מאמינים בו יכול להיות מידע כוזב, ולכן הניסוי והטעייה אינם מצליחים לעבוד בצורה אופטימלית.

 

 

=== ביקורת על הקולקטיביזם ===

 

על אף שטען שהמדינה צריכה לספק את החוק באופן ריכוזי, אחרים ציינו כי הדבר סותר את טענותיו לגבי תפקיד השופטים ב"גילוי" החוק, דבר המצביע על כך שהאייק כן תמך במתן שירותים משפטיים מבוזרים ולא מתוכננים על ידי הממשלה.

 

=== השקעה ובחירות ===

 

עבודתו של האייק בנושאים כמו ה[[מיקרו-כלכלה]] של תאוריית הבחירה של ההשקעה, טובין בלתי-קבועים, משאבים "קבועים"-"פוטנציאליים" ומשאבים אדפטיביים מבחינה כלכלית, משמשים כנקודת חלוקה מרכזית בין עבודתו בתחומי המקרו-כלכלה לבין כמעט כל כהלכלנים האחרים. עבודתו של האייק על הזוויות המקרו-כלכליות של תכנון מרכזי, תאוריית מחזור המסחר, חלוקת הידע וההסתגלות היזמית בפרט, שונים במידה ניכרת מדעותיהם של המקרו-כלכלנים ה"[[אלפרד מרשל|מרשליסטיים]]" אשר פועלים לפי מסורתו של ג'ון מיינרד קיינס.

 

=== פילוסופיה של המדע ===

 

 

האייק הבחין בספרו כי המדעים ה"קשים" מנסים להסיר את "הגורם האנושי" על מנת להשיג תוצאות אובייקטיביות ומבוקרות לחלוטין:<blockquote>"המאמץ המתמיד של המדע המודרני הוא להגיע ל"עובדות אובייקטיביות"; לחדול ממחקר על מה שחשבו על הטבע או לגבי המושגים הנתפסים כתמונות אמיתיות של העולם האמיתי, ומעל לכל להשליך את כל התאוריות אשר העמידו פנים להסביר תופעות על ידי ניכוסם במוח ובחשיבה מכוונים כמו שלנו. במקום זאת, משימתו העיקרית עברה להיות פירוק מחדש של המושגים שגובשו מניסיון (תצפית) רגילים על בסיס בדיקה שיטתית של התופעות, כדי להיות מסוגלים לזהות את הפרטיקולרי כמעשה של חוק כללי."</blockquote>בעוד שהמדעים ה"רכים" מנסים למדוד את הפעולה האנושית עצמה:{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://fee.org|הכותב=Bettina Bien Greaves|כותרת=https://fee.org/articles/book-review-the-counter-revolution-of-science-studies-on-the-abuse-of-reason-by-f-a-hayek|אתר=|תאריך=}}}}<blockquote>"המדעים החברתיים במובן המצומצם יותר, כלומר אלה שהיו מתוארים כמדעי המוסר, עוסקים בפעולה המודעת או המשתקפת של האדם, בפעולות שבהן ניתן לאדם לבחור בין אפשרויות שונות הפתוחות בפניו, וכאן המצב הוא שונה במהותו. גירוי חיצוני אשר עשוי לגרום לאירועים כאלה יכול כמובן גם להיות מוגדר במונחים פיזיים גרידא. אבל אם ננסה לעשות זאת לצורך הסברת הפעולה האנושית, נגרום לעצמנו לדעת אפילו פחות ממה שאנו יודעים כעת."</blockquote>הוא מוסיף כי מדעי החברה לא צריכים לנסות להטיל מתודולוגיות פוזיטיביסטיות, ולא לטעון לתוצאות אובייקטיביות או ברורות.

 

=== פילוסופיה פוליטית ===

 

אף על פי שהאיייק האמין מאוד בחברה הנשלטת על ידי חוקים, האייק לא הסכים לרעיונות הקונבנציונליים של "צדק חברתי". הוא השווה את השוק החופשי למשחק שבו '"אין טעם לכנות את התוצאה צודקת או לא צודקת" וטען כי "צדק חברתי הוא ביטוי ריק ללא תוכן ברור ומוגדר". כמו כן, הוא טען כי "מאמציו של הפרט הם בהכרח בלתי צפויים, והשאלה האם החלוקה הנובעת של ההכנסות היא פשוט אין משמעות". הוא בדרך כלל ראה בחלוקה מחדש של ההכנסות או של ההון בידי הממשלה חדירה בלתי מקובלת לחופש הפרט: "עקרון הצדק החלוקתי, ברגע שיוצג, לא יתממש עד שהחברה כולה תאורגן על פיו. זה יביא למצב אשר בכל הבחינות המהותיות יהיה ההפך מחברה חופשית".

 

==== דיקטטורה ====

 

 

 

 

 

== השפעה וביקורת ==

 

האייק מוכר על הכנסת ממד הזמן לבניית מודל שיווי המשקל ולתפקידו המרכזי בסיוע לעידוד תחומי תורת הגדילה, כלכלת המידע ותאוריית הסדר הספונטני. הכלכלה ה"בלתי רשמית" שהוצגה בעבודתו הפופולרית של מילטון פרידמן "החופש לבחור" (1980), היא בעלת ממד הייאקיני קלאסי, בייחוד בתחום מערכת המחירים כפלטפורמה לשידור לתיאום ידע. דבר זה מוסבר על ידי העובדה שפרידמן לימד את ספרו הידוע של האייק "שימוש בידע בחברה" (1945) בסמינרים שלו לתואר שני.

בשנת 1944 הוא נבחר כעמית של האקדמיה הבריטית, והיה חבר באגודת פילדלפיה.

 

 

 

 

 

הפילוסוף הפוליטי הבריטי נורמן פ. בארי מציין כי "הרציונליזם הביקורתי" בכתביו של האייק נראה כתואם ל"סוג מסוים של פטליזם, שעלינו לחכות שהאבולוציה תוכיח את אמיתותו."

מילטון פרידמן טען שקיים פרדוקס בדעותיו של האייק. הוא התייחס להגנתו הנמרצת של האייק שהתפתחותה של "היד הנעלמה" יצרה מוסדות כלכליים טובים יותר ממה שניתן היה ליצור על ידי תכנון רציונלי. פרידמן ציין באירוניות כי האייק הציע להחליף את המערכת המוניטרית שנוצרה כך במבנה מכוון שהוא עצמו עיצב.

 

 

 

== לקריאה נוספת ==