|
==היסטוריה==
עלהדינקה פיהם היסטוריונים,חלק הנילוטייםמקבוצה היוגדולה קבוצהיותר של חקלאיםשבטים אשרהנקראים התיישבו בדרום סודאן"נילוטיים", באזורכלומר הנקראשבטים בחרשסובבים אל-גזלאת ([[:en:Bahr_el_Ghazal_(region_of_South_Sudan)|Bahrנהר el-Ghazal]])הנילוס. באזורעל זהפי הם רכשו את הכלים והמיומנויות לביות בקרהיסטוריונים, שעליו התבססה הכלכלה. ישנן עדויות לקיומה של קבוצה אתנית זו כבר משנת 30003,000 לפני הספירה, כשציידים-לקטים התיישבו בדרום אזור סודאן. הדינקה הם חלק מקבוצה גדולה יותר של שבטים הנקראים "נילוטיים", כלומר שבטים שסובבים את נהר הנילוס. מעט ידוע על ההיסטוריה של דרום סודאן בכלל ועל הדינקה בפרט בתקופה הפרה-קולוניאלית. יש מעט מאוד עדויות לממצאיםממצאים ארכאולוגיים ולא רבים המחקרים הבלשניים שנעשו על הנושא. בימייש עדויות לכך שבימי הביניים המאוחרים, עם נפילתה של ממלכת אלווה ([[:en:Alodia|Kingdom of Alwa]]), בני הדינקה היגרו עם הבקר שלהם לדרום סודאן מאזור שנקרא גזירה ([[:en:Gezira_(Cairo)|Gezira]]) עקב פחד מעבדות, שהייתה נפוצה באזור. מספר עשורים לאחר מכן, חברי הקבוצה חצו את נהר הנילוס ועברו לצדו המערבי מכיוון שהאדמה שם הייתה פורייה ומתאימה יותר לגידוליהם החקלאיים. עם הזמן, הם השתקעו בביצות המערביות של דרום סודאן, באזור הנקרא בחר אל-גזל ([[:en:Bahr_el_Ghazal_(region_of_South_Sudan)|Bahr el-Ghazal]]), בו הם רכשו את הכלים והמיומנויות לביות בקר, שעליו התבססה הכלכלה.<ref name=":0" /> בעוד ששבטים נילוטיים אחרים החלו להגר מהאזור במהלך [[המאה ה-15]], בני הדינקה נשארו במקומם, שכן הם חששו מהעברת הבקר הרב שברשותם ממקום למקום.
[[במאה ה-16]], השלטון העות'מאני כבש חלקים נרחבים ביבשת אפריקה, כולל את האזורים בהם קבוצת הדינקה חיה. באמצע [[המאה ה-19]] השלטון הבריטי תפס את מקומם של התורכים והיה בעל השפעה רבה על דרום סודאן ועל הדינקה בפרט. המדיניות של השלטון הבריטי בדרום סודאן הייתה לייצר יחידות שבטיות עצמאיות ומבודדות, בעלות מבנה המבוסס על המסורות הייחודיות לכל שבט. מדיניות זו נבעה מהפחד של השלטון שחשיפתם לתרבויות אחרות ולחינוך מודרני תיצור בקרבם תחושת לאומיות, שעלולה להוביל למרד <ref name=":0" />. הנילוטיים, בעיקר קבוצת הדינקה וקבוצת הנואר, התנגדו נחרצות לשלטון במשך שני עשורים. ב[[1924]], החל מרד בשלטון הבריטי לאחר שזה ניסה לבודד אותם. המרד הונהג על ידי קצינים בצבא המצרי, בעלי שורשים בקבוצת הדינקה.
|
