דינקה – הבדלי גרסאות

[[במאה ה-16]], השלטון העות'מאני כבש חלקים נרחבים ביבשת אפריקה, כולל את האזורים בהם קבוצת הדינקה חיה. באמצע [[המאה ה-19]] השלטון הבריטי תפס את מקומם של התורכים והיה בעל השפעה רבה על דרום סודאן ועל הדינקה בפרט. המדיניות של השלטון הבריטי בדרום סודאן הייתה לייצר יחידות שבטיות עצמאיות ומבודדות, בעלות מבנה המבוסס על המסורות הייחודיות לכל שבט. מדיניות זו נבעה מהפחד של השלטון שחשיפתם לתרבויות אחרות ולחינוך מודרני תיצור בקרבם תחושת לאומיות, שעלולה להוביל למרד <ref name=":0" />. הנילוטיים, בעיקר קבוצת הדינקה וקבוצת הנואר ([[:en:Nuer_people|Nuer]]), התנגדו נחרצות לשלטון במשך שני עשורים. ב[[1924]], החל מרד בשלטון הבריטי לאחר שזה ניסה לבודד אותם. המרד הונהג על ידי קצינים בצבא המצרי, בעלי שורשים בקבוצת הדינקה.

בשנת [[1956]] מדינת סודאן הפכה לעצמאית לאחר שנים של שלטון קולוניאלי בריטי. חברי קבוצת הדינקה הפכו לחלק מהיישות החדשה שנקראת מדינת סודאן העצמאית. מיד לאחר מכן עלה שלטון ערבי מוסלמי. אולם, האמונות ואורח החיים של הדינקה לא התכתבו עם אופי השלטון המוסלמי שהתענייןאשר בשטח דרום סודאן והזניחהזניח את אנשי האזורדרום סודאן, והתמקד בחינוכם של תושבי צפון סודאן. כבר באוגוסט [[1955]], כארבעה חודשים לפני קבלת העצמאות באחדבראשון בינואר [[1956]], החל מרד כתגובה לעלייתו הצפויה של השלטון הערבי. העובדה שבני הדינקה סבלו מתנאים קיצוניים של הזנחה ומחסור הניעה אותם ויצרה בהם רצון עז לשינוי. אולם, מה שהתחיל בתור מרד נקודתי הסלים במהרה למלחמה עקובה מדם שנמשכה כ-17 שנים.

מלחמת האזרחים הסתיימה בשנת 1972 בעקבות [[:en:Addis_Ababa_Agreement_(1972)|הסכם אדיס אבבה]], שהעניק אוטונומיה לסודאן הדרומית. העוינות התחדשה ב[[1983]] ואיתה המלחמה, כאשר הנשיא ג'אפר מוחמד נימרי ([[:en:Gaafar_Nimeiry|Gaafar Muhammad Nimieri]]) הפר את ההסכם וחילק את הדרום לשלושה אזורים וכן השריש את [[שריעה|השריעה]], הדין הדתי האסלאמי,  בכל האזור. למרות הדחת הנשיא ב[[1985]], והתחזקותן של מפלגות דמוקרטיות, חוקי השריעה לא הוחלפו, והמלחמה המשיכה. התרחש ניסיון להגיע להסכם שלום בין הממשלה הנבחרת לבין התנועה לשחרור העם הסודני ([[:en:Sudan_People's_Liberation_Movement|Sudan Peoples’ Liberation Movement]]), שכללה חברים מקבוצות אתניות שונות באזור דרום סודאן, והזרוע הצבאית שלה, שיכול היה להוביל לפשרה בנושא החוקים. אולם, ניסיון זה נכשל כאשר מפלגה אסלאמית קיצונית הצליחה להדיח מהשלטון את המפלגות הדמוקרטיות ב-[[1989]]. מאז, הממשלה מחדירה אג'נדה אסלאמית בצורה נחרצת אך המלחמה פסקה ב-[[2005]] <ref name=":9" />.

הדינקה וקרוביהם האתניים, קבוצת הנואר, נחשבים לעמים דתיים ביותר. הם עמים מונותאיסטים, אשר מאמינים באל בשם "[[ניהליק]]" (Nhialic). בני הדינקה מאמינים שהאל אחראי למחזור החיים והמוות, והוא מתגלה אליהם באמצעות רוחות שחודרות אל אנשים ומדברות דרכם <ref name=":6">{{צ-ספר|מחבר=O'Sullivan, H.|שם=Dinka Laws and Customs|מו"ל=The Journal of the Royal Anthropological Institute of Great Britain and Ireland|מהדורה=40, 171-191|שנת הוצאה=1910}}</ref>. כמו כן, רווחת האמונה שהרוחות של האבות הקדמונים הופכות את האדמה לפורייה יותר, מגדילות את כמות הבקר ומשרות ביטחון על כל חברי הקבוצה. הרוחות צופות על האנשים, מתגמלות אותם על התנהגות טובה ומענישות אותם על מעשים חמורים. הרוחות הללו למעשה מתווכות בין האל העליון, ניהליק, לעם. האמונה היא שרוב הרוחות טובות במהותן אך קיימות גם רוחות בעלות כוחות רשע מיוחדים <ref>{{צ-ספר|מחבר=Deng, F.M.|שם=The Dinka of Sudan.|מו"ל=. Prospect Heights, Illinois: Waveland Press Inc.|שנת הוצאה=1984}}</ref>. הדמות המרכזית באורח החיים הדתי של הדינקה הוא מאסטר חנית הדיג. על פי אמונתם, המאסטר נחשב כבעל כוחות ריפוי וברכה – שתפילותיו לבריאות, ביטחון לבקר ופוריות נענות. תרגולת דתית מרכזית שהמאסטר מוביל הינה הקרבת קורבן<ref name=":0" />.בני קבוצת הדינקה מאמינים במידה מסוימת בחיים שלאחר המוות, אך אינם מאמינים בקיומו של גן עדן. הם אינם מפחדים מהמוות עצמו אלא מלמות ללא יורש זכר, אשר ימשיך את מורשת המשפחה. אם גבר נפטר בטרם נולדו לו צאצאים, לקרובי המשפחה שלו יש חובה מוסרית להתחתן ולהוליד ילדים בשמו. בנוסף, אם גבר נפטר ומותיר אלמנה שנמצאת בגיל הפוריות, מוטלת חובה על בני משפחתו לשאת אותה ולהמשיך להוליד ילדים בשמו, גם אם אינה רוצה, ואף נאסר עליה להתחתן בשנית <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Lienhardt, G.|שם=The Western Dinka|כתב עת=Tribes without Rulers: Studies in African Segmentary Systems, 97.}}</ref>. כדי לזכות בהמשכיות אחרי מוותהמוות, אדם חייב לנהוג בכבוד – ערך עליון בקבוצהבקרב האתניתבני הדינקה, במהלך חייו. הכוונה בכבוד היא לנימוסים, איפוק והתנהגות נעימה. לצד הזרם הדתי המרכזי בדינקה, כ-8% מתוכם המירו את דתם כתוצאה ממפגש עם מיסיונרים בריטיים במאהב[[מאה ה-19]]. כמו כן, רבים מבני הדינקה נאלצו להמיר את דתם בצורה מוחלטת לאסלאם תחת כפייתם של שליטים מוסלמים <ref name=":9">{{צ-מאמר|מחבר=Deng, L. B.|שם=Livelihood diversification and civil war: Dinka communities in Sudan's civil war.|כתב עת=Journal of Eastern African Studies|כרך=4(3), 381-399|שנת הוצאה=2010}}</ref>.