חרדים לאומיים – הבדלי גרסאות

בישיבות התיכוניות-תורניות חומר הלימודים הוא במתכונת בה [[לימודי קודש]] תופסים את מרבית יום הלימודים אך אחרי הצהריים לומדים [[לימודי חול]] על מנת לקבל [[תעודת בגרות]] בדומה לישיבות תיכוניות רגילות, אלא שהדגש בהן רב יותר על לימודי קודש, הקפדה הלכתית והתאמה להשקפת העולם של ה"חרדים-לאומיים". בין הישיבות התיכוניות התורניות הידועות ניתן למנות את "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]" (ישל"צ), [[ישיבת מצפה יריחו]], ו[[ישיבת בני צבי]].

במשך שנים רבות הייתה [[תנועת נוער]] '''[[בני עקיבא]]''' התנועה הדומיננטית בקרב בני נוער דתיים לאומיים. הפעילות בה הייתה משותפת לבנים ולבנות. החל מ[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] החלה להגיע דרישה מצד חלק מההורים והחניכים, רבים מהם מסניפים שמעבר לקו הירוק, [[הפרדה בין בנים לבנות בחינוך|להפריד בין בנים לבנות]] במסגרת פעילות התנועה. "מרכז בני עקיבא" לא הסכים בתחילה להיענות לדרישות, למעט בסניפים בודדים (המפורסם שבהם הוא סניף [[הרובע היהודי]] ב[[ירושלים]]). בעקבות כך, הוקמה ה-[[1980]] '''[[תנועת אריאל]]''' בה הסניפים נפרדים לחלוטין. (בתנועת אריאל יש סניפי בנים וסניפי בנות. תנועה זו היא השמרנית ביותר משלוש התנועות, ובה יש את האחוזים הגבוהים ביותר של חרדים-לאומיים ביחס לאחוזים מתוך מספר חניכי התנועה) במקביל, החלה נדידה מסוימת של חרדים־לאומיים לעבר '''[[תנועת עזרא]]''' - שהשתייכה בעבר ל[[פועלי אגודת ישראל]], אך מזוהה כיום עם ערכי הזרם ה[[דתי לאומי]]. בתנועה זו הפעילות היא נפרדת אבל המבנה משותף. מאוחר יותר הופרדו סניפים נוספים של בני עקיבא, אף שסוגיה זו נותרה במחלוקת בתוך התנועה גם כיום.