מזימה ואהבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
צריך עוד לעבור על הערך הזה |
תיקונים קלים |
||
שורה 35:
ב-1784 פרסם שילר את עבודתו התאורטית "התיאטרון כמוסד מוסרי", שהרעיון העומד בבסיסו היה להציג [[טרגדיה]] באמצעים של [[תאודיציה]], כאשר משימתו של התיאטרון הייתה להציג על הבמה את הצדק השמימי שחולל האל בעולם. ניתן לראות את תפישת הצדק הזו ב"מזימה ואהבה" מאחר שבסופו של דבר, בית הדין העליון שלו אינה צדק חילוני כי אם האל עצמו. שילר סבר שתפקיד נוסף של התיאטרון הוא לחנך, להביא את הקהל לידי [[קתרזיס|קָתַרְזִיס]] במטרה להשלים את חינוכו ובכך להפוך את התיאטרון למוסד מוסרי. הוא סבר שהתפקיד החשוב ביותר שלו הוא לגשר בין החופש לצורך, ובכך להציג על הבמה גרסה [[אידיאליזם|אידיאליסטית]] של מאבקו של היחיד וניצחונו על מגבלות חברתיות, מוסריות ודתיות.
"מזימה ואהבה" שייך לעידן "[[סער ופרץ|הסער והדחף]]" ונחשב לטרגדיה [[בורגנות|בורגנית]], סוגה המיוחסת ל[[גוטהולד אפרים לסינג]], שמחזהו "אמיליה גלוטי" הוא היצירה המשפיעה עליה. הטרגדיה הייתה מוגבלת בעבר ל[[אצולה]], באמצעות ה Ständeklausel (ניסיון להעביר את עקרונות הדרמה הקלאסית הצרפתית לתיאטרון הגרמני). אולם הסוגה של לסינג פתחה אותו לעולם הגרמני של [[המעמד הבינוני]]. ה[[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב]] המרכזי ב"מזימה ואהבה" הוא העימות בין המעמד הבינוני והאצולה
[[קרל השני אויגן, דוכס וירטמברג]], אסר את שילר ואסר על הצגת מחזותיו, כעונש על כך שעזב ללא רשות כדי להיות נוכח ב[[הצגת בכורה|הצגת הבכורה]] של מחזהו "[[השודדים]]". לכן, בספטמבר 1782 שילר נס מתחום השפעתו של הדוכס, עבר ל[[מנהיים]] והתחיל לעבוד על "מזימה ואהבה" כתגובה ליחס הלא הוגן בו נהגו כלפיו. ניתן לראות זאת בכמה מנושאי המחזה:
שורה 42:
*[[פילגש]]ים – במשך זמן ארוך קרל אויגן ניהל רשת של פילגשים, בכללן פרנציסקה פון הוהנהיים (לימים שותפתו ואשתו של הדוכס וההשראה לדמותה של ליידי מילפורד, במיוחד בהשפעתה של הדוכס).
*מזימות – בתקופתו של שילר, שר החצר של וירטמברג, הרוזן סמואל מונמרטן, הביא לנפילתם של יריביו באמצעות זיוף מכתבים ובכך הפך ליד ימינו של הנסיך.
*עריצות – ניתן להבין עד כמה הייתה ביקורתו של שילר על שלטונו של הדוכס מוצדקת, בהתייחסות כלפי העיתונאי והמשורר [[כריסטיאן פרידריך דניאל שוברט]], שנפגע מהמצב
==היסטוריה של ההפקה==
| |||