פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
תיקון קישור, סקריפט החלפות ({{ס:|), הסרת קישורים עודפים
'''הרפורמציה הפרוטסטנטית''' ([[לטינית]]: Reformatio) הייתה תמורה דתית רחבת-היקף שהתחוללה ב[[אירופה]] ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] וב[[המאה ה-17|מאה ה-17]], במהלכה קמו והתבססו פלגים [[נוצרי]]ים חדשים שדחו את סמכותה של [[הכנסייה הקתולית]], הן על בסיס אי-קבלת עיקרי אמונה שונים והן מתוך האשמה בשחיתות וריקבון. הם נודעו בשם הכולל [[פרוטסטנטים]], והבולט מבין מנהיגיהם היה הכומר והמתקן הדתי איש סקסוניה [[מרטין לותר]]. בנוסף לו פעלו [[אולריך צווינגלי]] ו[[ז'אן קלווין]] ב[[הקונפדרציה השווייצרית הישנה|קונפדרציה השווייצרית הישנה]] ורבים אחרים ביתר היבשת. תחילת הרפורמציה מתוארכת לרוב לתליית [[95 התזות]] בידי לותר ב-[[31 באוקטובר]] [[1517]]. הוגים שתבעו שינוי מעמיק בכנסייה, כמו [[יאן הוס]] ו[[ג'ון ויקליף]], פעלו כבר קודם, אך רק הרפורמציה של המאה ה-16 הצליחה לחולל תנועה בת-קיימא לטווח ארוך ובהיקף נרחב.
 
למרות עמדתם המשותפת נגד הכנסייה הממוסדת ומספר עקרונות עליהם הסכימו כולם – עליונות האמונה על המעשה הדתי, ביסוס הנוהג הכנסייתי על כתבי הקודש לבדם ועוד – התקיימו מגוון תפישות בקרב המתקנים, שהראשיות ביניהן התפתחו ל[[נצרות לותרנית|נצרות הלותרנית]] ו[[נצרות קלוויניסטית|הנצרות הקלוויניסטית]]. בנוסף לזרם המרכזי, קמו גם קבוצות קיצוניות כמו ה[[אנאבפטיסטים]]. באנגליה, לבשה דחיית סמכות ה[[אפיפיור]] את דמותה המתונה מאוד של [[הכנסייה האנגליקנית]]. הפרוטסטנטים צברו אוהדים בנחלות רבות, בעיקר בצפון אירופה, והיבשת נגררה לשורת מלחמות עקובות מדם; במקביל התחוללה בקרב הקתולים תחייה משמעותית, ה[[קונטרה-רפורמציה]]. [[שלום וסטפליה]] ב-[[1648]] מקובל כאירוע שסיים את התהפוכה הדתית. השלכותיה ארוכות הטווח של הרפורמציה, בנוסף להתבססות הפלגים השונים של הנצרות הפרוטסטנטית, התבטאו בתמורות פוליטיות וחברתיות עמוקות ששינו את פניה של [[אירופה]].
{{נצרות}}
==גורמי רקע דמוגרפיים וכלכליים==
[[קובץ:HolyRomanEmpire 1618.png|שמאל|ממוזער|500px|הפלגים הדתיים ב[[האימפריה הרומית הקדושה|אימפריה הרומית הקדושה]] וסביבותיה, [[1618]]. פרוטסטנטים: כתום - [[לותרני]]ם, אדום - [[קלוויניסט]]ים, צהוב - [[צווינגלי]]אנים, ורוד - [[הוסיטים]] ; כחול - [[קתולי]]ם. פסים כחולים אופקיים - אזור שעבר שִקְתוּל (קתוליזציה מחדש). פסים אלכסוניים - אזור מעורב.]]
הרפורמציה, כמו תהליכים [[היסטוריה|היסטוריים]] אחרים, קשורה בקשר ישיר לשינויים ה[[כלכלה|כלכליים]], ה[[פוליטיקה|פוליטיים]] והרעיוניים שהתרחשו באותה תקופה. תהליכים אלה השתקפו במבנה הכנסייה [[קתוליות|הקתולית]], עליו ערערו התומכים ברפורמציה.
 
לאחר התמוטטות המוסדות ה[[נזיר]]יים והגישה ה[[סכולסטיקה|סכולסטית]] באירופה ב[[ימי הביניים]] המאוחרים וכשלונן של הרפורמות הפנימיות בכנסייה, נוצר במאה ה-16 ויכוח ציבורי לגבי רפורמות [[דת]]יות, ומאוחר יותר גם על ערכים יסודיים בנצרות. [[היסטוריון|היסטוריונים]] מעריכים, כי העובדה שבכנסייה לא התרחשה רפורמה פנימית מוקדם יותר (בשל אינטרסים אישיים ובשל חוסר תיאום ב[[קואליציה]] שתמכה ברפורמות), הובילה בסופו של דבר למרד של הרפורמציה הפרוטסטנטית באירופה. התנועות שהובילו את הרפורמות פעלו במקביל לכוחות הכלכליים, ה[[דמוגרפיה|דמוגרפיים]] והפוליטיים, שתרמו את חלקם לחוסר שביעות הרצון הגובר מה[[כוח (סוציולוגיה)|כוח]] הרב והממון שהצטבר בידי אליטת ה[[כמורה]], ועוררו את תשומת הלב של האוכלוסייה ל[[שחיתות]] ה[[מוסר]]ית וה[[כלכלה|כלכלית]] של הכנסייה הקתולית.
 
בעקבות אסונות ומלחמות, גדל אי השוויון הכלכלי והפוליטי באירופה. תוצאותיה של [[מגפה|מגפת]] [[המוות השחור]], שהביאה למותם של כ-50% מתושבי אירופה, עודדו ארגון מחדש של ה[[כלכלה]] האירופאית ומבנה המעמדות החברתיים והשלטון באירופה. האסונות של [[המאה ה-14]] ותחילת [[המאה ה-15]], יצרו מחסור בכוח [[עבודה (כלכלה)|עבודה]] ובכך נתנו דחיפה חזקה לגיוון כלכלי ולחידושים [[טכנולוגיה|טכנולוגיים]] (שנועדו להחליף את כוח העבודה) במרכזים ה[[עיר]]וניים המתפתחים. הירידה הדרסטית בגודל האוכלוסייה לאחר המוות השחור, הביאה לעלייה בריכוז ה[[הון]] באזורים העירוניים, וכך ניתן תמריץ ל[[מסחר]], ל[[תעשייה]] ולתחומים עירוניים עולים כגון [[בנקאות]], [[אריג]]ים, [[כלי נשק]] (שיצורם עודד בשל [[מלחמת מאה השנים]]) ו[[חציבה]] של [[ברזל]] (הודות, בין השאר, לתעשיית הנשק הפורחת).
 
צבירה של עודפי הייצור, ייצור תחרותי מוגבר ו[[תחרות]] מוגברת על מנת למקסם את היתרון הכלכלי, הביאו ל[[מלחמת אזרחים|מלחמות אזרחים]], לאווירה של מיליטריזם תוקפני ולמרכוז השלטון. מנהיגים כמו [[לואי האחד עשר]] (מלך [[צרפת]], 1461 - 1483) ביקשו להסיר את כל המגבלות ה[[חוקה|חוקתיות]] על הפעלת הסמכות שלהם. ב[[ממלכת אנגליה|אנגליה]], צרפת ו[[ספרד]], מגמת המרכוז שהחלה ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] כבר הושלמה. המלכים ניסו לחזק את שלטונם מחדש, לאחר שבמהלך המלחמות הרבות נשענו על מימונם ותמיכתם של האצילים.
 
אך יחד עם ההתאוששות וההתרחבות הכלכלית, שלוו בהתרחבות האוכלוסייה באירופה לממדים שהיו לה לפני האסונות שפקדו אותה, לכוח העבודה הגדול החדש ולהתייעלות בייצור וב[[חקלאות]], היו השלכות פחות נעימות עבור חלקים רבים מהחברה המערב אירופית. למרות המסורת המתנגדת לכך, בעלי הקרקעות החלו למנוע מה[[איכר]]ים את הגישה לקרקעות המשותפות של ה[[כפר]]ים. כאשר המסחר התפתח, בעלי הקרקעות החלו לנטוש את הכלכלה המבוססת ישירות על החקלאות ועל ה[[אחוזה]]. ייצור אריגי [[צמר]] התרחב מאוד בצרפת, [[גרמניה]] ו[[ארצות השפלה]] ו[[תעשייה|תעשיות]] [[טקסטיל]] חדשות החלו להתפתח.
==מהומניזם לפרוטסטנטיזם==
[[קובץ:Martin_Luther,_1529.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מרטין לותר, מוביל הרפורמציה הפרוטסטנטית]]
הרפורמה המתוסכלת של ה[[הומניזם|הומניסטים]], שהתפתחה בעקבות [[הרנסאנס]], הביאה לחוסר סבלנות גובר בקרב הרפורמטורים. [[ארסמוס]] ודמויות מאוחרות יותר כמו [[מרטין לותר]] ו[[אולריך צווינגלי]] עלו בעקבות הוויכוח הזה, ותרמו לבסוף לקרע הגדול השני ב[[נצרות]] (הראשון היה [[הקרע המערבי]]). לרוע מזלה של הכנסייה, המשבר ב[[תאולוגיה]] שהחל ב[[ויליאם איש אוקאם|וויליאם איש אוקאם]] ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] חל יחד עם חוסר שביעות הרצון של ה[[בורגנות]]. התפוררות היסודות ה[[פילוסופיה|פילוסופיים]] של ה[[סכולסטיקה]] ועליית האסכולה ה[[נומינליזם|נומינליסטית]] לא היוו סימן טוב עבור הכנסייה הממוסדת, שהלגטימיות שלה הייתה מבוססת על היותה מתווכת בין ה[[אל]] לבני האדם. החשיבה החדשה גרסה כי אין [[דוקטרינה]] דתית שניתן לתמוך בה על ידי טיעונים [[פילוסופיה|פילוסופיים]], וכך גרמה למשבר ברעיון של אחדות בין ה[[היגיון]] ל[[אמונה]], אשר אפיין את מחשבת [[ימי הביניים]] כפי שזו סוכמה על ידי [[תומאס אקווינס]].
 
תנועות הרפורמה ה[[אינדיבידואליזם|אינדיבידואליסטיות]] העיקריות שהתנגדו לסכולסטיקה הימי-ביניימית והמוסדות שתמכו בה היו ה[[הומניזם]], האדיקות ה[[רגש]]ית והתנועה שהדגישה את הפעולה הדתית המסורתית. ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] ה[[גרמניה|גרמניות]] עלתה קרנה של "הדרך המודרנית", אשר הצריכה הגדרה מחדש של האל, שכבר לא היה עקרון [[רציונליות|רציונלי]] אלא ישות מופשטת וחסרת גבולות. האל היה עתה [[שליט אבסלוטי]] שלא ניתן להבינו, והדת נעשתה לרגשית ואדוקה יותר. לפיכך, ההתחדשות של ה[[תאולוגיה]] ה[[אוגוסטינוס|אוגוסטינית]], שטוענת כי האדם לא יכול ל[[גאולה|הגאל]] במאמצי עצמו אלא רק על ידי רצונו של האל, ערערה את הלגיטימציה של המוסדות המאובנים של הכנסייה, שהיו אמורים לספק לאדם ערוץ לעשות מעשים טובים ולהגיע ל[[גן עדן]]. ההומניזם, לעומת זאת, היה תנועת רפורמה [[חינוך|חינוכית]], ששורשיה בהתחדשות הרנסאנסית של החינוך והמחשבה ה[[קלאסיציזם|קלאסית]]. המרד שלו ב[[לוגיקה]] ה[[אריסטו]]טלית שם את הדגש על שינוי היחיד על ידי [[רטוריקה]] בניגוד להגיון. הרנסאנס האירופאי הניח את היסודות להומניסטים הצפוניים בכך שחיזק את השימוש ב[[לטינית]] כ[[שפה]] [[תרבות]]ית המאחדת בין ארצות אירופה.
 
הקיטוב של קהילת המלומדים בגרמניה ב[[יוהנס רויכלין|פרשת רויכלין]] (1455–1522), שהותקף על ידי אליטת הכמורה על כך שלמד טקסטים [[עברית|עבריים]] ו[[יהודי]]ים, הציב את לותר בשורה אחת עם הרפורמה החינוכית ההומניסטית, שתמכה ב[[חופש אקדמי]]. עם זאת, ההשפעה של הרנסאנס הציתה את ההתנגדות למסורת הקתוליות, אשר באה לידי ביטוי ברפורמציה ובדחיה של חלק ניכר מהמסורת הלטינית של ימי-ביניים. ההומניסטים, ובראשם [[ארסמוס]], גינו צורות שונות של שחיתות בכנסייה, שייתכן ולא היו פחות נפוצות בכנסייה במהלך ימי הביניים. ארסמוס טען כי הדת האמיתית היא עניין של אדיקות פנימית יותר מאשר [[סמל]]ים חיצוניים של [[טקס]]ים וריטואלים. כשהם חוזרים לטקסטים העתיקים, ההומניסטים חשבו כי [[כתבי הקודש]], שמנקודת מבטם היו שיאה של מסורת עתיקה, הם מורי הדרך לחיים. כשהוא תומך ברפורמה מוסרית ומתנגד לריטואלים [[דידקטיקה|דידקטי]], ארסמוס הניח את היסודות עבור לותר.
 
ה[[אנטיקלרקליזם]] האינטלקטואלי של ההומניזם השפיע רבות על לותר. ה[[מעמד]] הבינוני המשכיל בגרמניה הצפונית, בעיקר הקהילה המשכילה ויושבי הערים, אימצו את החשיבה המחודשת של לותר על הדת, כדי להמשיג את חוסר שביעות הרצון שלהם על פי החשיבה התרבותית החדשה של התקופה. עלייתה של הבורגנות והרצון להפעיל את עסקיה ללא הגבלות מוסדיות או נהגים מסורתיים שעבר זמנם, הגדילו את המשיכה של ה[[אינדיבידואליזם]] ההומניסטי. עבור רבים, המוסדות האפיפיוריים היו קשוחים, במיוחד ביחסם למחיר צודק ול[[ריבית]]. בצפון, בורגנים ו[[מונרכיה|מונרכים]] היו מאוחדים בתסכולם מכך ש[[מס|מסים]]ים ששילמו ה[[אזרח]]ים לא הגיעו ל[[מדינה|מדינתם]] אלא ל[[אפיפיור]] ב[[איטליה]].
 
המגמות החדשות הגבירו את הדרישה לרפורמה משמעותית, יחד עם אנטיקלריקליזם. הוגים חדשים החלו להבחין בפער בין ה[[כומר|כמרים]] לקהילתם. לדוגמה, הכמרים לא היו תמיד משכילים במיוחד: כמרים מקומיים לעיתים קרובות לא ידעו לטינית, ולכמרים כפריים לרוב לא הייתה הזדמנות לקבל חינוך תאולוגי. בשל הקרקעות הרבות והקשיחות הממסדית של הכנסייה, קשיחות שהכמות המוגזמת של כמרים תרמה לה לא מעט, [[בישוף|בישופים]] רבים למדו [[משפטים]] ולא [[תאולוגיה]], על מנת לקבל הכשרה של מנהלי קרקעות המתמחים ב[[ניהול|אדמיניסטרציה]]. בעוד שהכמרים הדגישו את מצוות הדת, האמינות וה[[כבוד]] של הכנסייה החלה להדרדר, בעיקר בקרב העירוניים המשכילים, ובמיוחד בשל שרשרת ההשפלות ה[[פוליטיקה|פוליטיות]] של הכנסייה, כגון ה[[מעצר]] של האפיפיור [[בוניפקיוס השמיני]] בידי [[פיליפ הרביעי]] מלך [[צרפת]] ו'הגלייתו' ל[[רומא]], [[הקרע המערבי|הקרע הגדול]] והכישלון של הרפורמות הפנים כנסייתיות עליהן הוחלט ב[[ועידה אקומנית|ועידות]] שכונסו לשם כך. במובן מסוים, המערכה של האפיפיור [[ליאו העשירי]] לאיסוף כספים עבור בניית ה[[בזיליקה]] של [[פטרוס|סט. פיטר]] הייתה הגזמה, שגררה לחצים כבדים למכירה של [[אינדולגנציה|אינדולגנציות]] (מחילת [[חטא]]ים) והפכה את המוסדות הכנסייתיים לעוד פחות אהודים בעיני העירוניים.
 
כשהוא מפתח את המושג האוגוסטיני של גאולה על ידי האל בלבד, לקח לותר מההומניסטים את האינדיבידואליזם ואת הרעיון כי כל אדם יכול להיות הכומר של עצמו (גישה שתסתבר כפופולרית, בהתחשב בעלייתו של [[מעמד הביניים]] המשכיל העירוני בצפון אירופה), וכי הסמכות היחידה היא ה[[תנ"ך]]. הלהט הדתי של מרטין לותר היה דומה לזה של המועצות הרפורמתיות (ה[[ועידה אקומנית|וועידות האקומניות]]) של הכנסייה והוא פתח מחדש את הדיון על הגבלת הסמכויות של האפיפיור. בעוד שרעיונותיו קראו להגדרה ברורה של הגבולות בין הכמורה לאדם הפשוט, רעיונותיו עדיין היו רפורמתיים בטבעם. הדעה של לותר, כי האדם אינו מסוגל להיות טוב על פי טבעו, הובילה למחלוקת בינו לבין [[ארסמוס]] ובסופו של דבר להפרדה של הרפורמה הלותרנית מההומניזם.
אם כי יש מספר מקבילות בין תנועות מסוימות בתוך ההומניזם ותורות שאחר כך היו מצויות בין הרפורמטורים, ההשפעה העיקרית על הרפורמציה הייתה התנ"ך עצמו. הכנסייה עצמה הייתה במשך כמה מאות שנים, הספק העיקרי של הומניזם דתי באירופה: ה[[נאופלאטוניזם]] של ה[[סכולסטיקה|סכולסטיקנים]] וה[[נאו-אריסטוטליות]] של [[תומאס אקווינס]] וחסידיו, עשו את ההומניזם לחלק מה[[דוגמה]] הכנסייתית. לפיכך, כאשר מרטין לותר ורפורמטורים אחרים אימצו את התנ"ך כקנה המידה היחיד של התיאלוגיה, פירושו של דבר כי הרפומציה הייתה ריאקציה נגד ההומניזם של הכנסייה. אמנם עד לאותו זמן, נחשב התנ"ך לאחד מהטקסטים החשובים בנצרות, אך החשיבות שלו עדיין לא עלתה על זו של ה[[מסורת בעל פה]] של הכנסייה.
 
הרפורמציה לא קרתה בחלל ריק. במשך מאות שנים היו תנועות שקראו לשיבה למקורות התנ"כיים, כשהמפורסמים שבהם היו [[ג'ון ויקליף]] ו[[יאן הוס]]. מכיוון שכולם ינקו מאותו מקור, אין זה מפתיע כי הדעות שלהם נמצאו מאוחר יותר ברפורמציה.
 
לותר עצמו הוכשר כ[[פרופסור]] ל[[תנ"ך]] ולימד באותה תקופה ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטת]] [[ויטנברג]]. מאוחר יותר אמר, כי הוא מתחרט על כך שלא למד תנ"ך מוקדם יותר, במקום לבזבז זמן רב כל כך בלימוד המחברים ההומניסטים הקלאסיים כמו [[אפלטון]] ו[[אריסטו]]. נראה כי לותר לא הכיר את כתבי ההוגים המוקדמים יותר שקראו לרפורמציה. לדוגמה, הוא לא הכיר את כתביו של הוס עד ש[[יוהאן אק]] אמר לו כי הוא מלמד את אותם דוקטרינות.
 
התנ"ך עצמו מלמד רעיונות כמו כמורה של כל המאמינים, וכי לכמורה עצמה אין מעמד מיוחד מעבר לזה שניתן להם בשל תפקידם. הוא מלמד את הרעיון שכל האנשים אחראים אישית על מעמדם לפני האל. מבחינה זו, הרפורמציה עודדה חינוך אוניברסלי, כי אנשים יכולים ללמד את עצמם כיצד להגאל רק אם הם יודעים איך לקרוא בתנ"ך.
 
אף שהיו קריאות לרפורמציה דתית, דוקטרינלית ו[[מוסר]]ית, בתוך ומחוץ לכנסייה הממוסדת זה מאות בשנים, כנראה הייתה זו [[מהפכת הדפוס|המצאתה של מכונת הדפוס]] שאיפשרה הפצה מהירה של הרעיונות, העלייה בלהט ה[[לאומנות|לאומני]] וחוסר שביעות הרצון מהשחיתות המוסרית בכנסייה, שאיפשרו להשיג תמיכה ברפורמציה באופן שלא היה ניתן בעבר. אך הניצוץ שהחל את בערת הרפורמציה וממשיך להיות ההבדל העיקרי בין הכנסיות השונות עד היום, הוא עניינים דוקטרינליים השאובים מעולם התנ"ך.
 
==הרפורמציה הרדיקלית==
[[מעמד הפועלים|פועלים]] חסרי השכלה, וה[[איכר]]ים המהגרים לערים מהכפר, אימצו את האופציה התאולוגית הרדיקלית ביותר שנפתחה לפניהם במהפכה הדתית, ורבים מהמטיפים ה[[אנבפטיסטים]], להם התנגדו הלותרנים ובעלי בריתם מבין הגרמנים הלאומנים, באו ממעמד זה.
 
איכרים ומהגרים חדשים לערים, חסרי הבנה בכלכלה, הגיעו למסקנה כי מחירים גבוהים הם תוצאה של התנהגות לא צודקת, פרזיטית ולא מוסרית. אולם הרעיון של מחיר צודק נעשה מפוקפק, בשל ההתפתחות ב[[קפיטליזם]]. נרגנים וצדקניים מוסרית, המעמדות הנמוכים היו מוכנים ללכת אחר מנהיגים [[כריזמה|כריזמטיים]], שהמריצו אותם להתאגד יחד כנגד חוסר מוסריות והתנוונות, וכנגד חמס כספם על ידי בעלי קרקעות ו[[מלך|מלכים]] ונסיכים השואפים למצוא מקורות הכנסה נוספים למדינותיהם הגדלות. האיכרות המנוצלת, מבחינה זאת, לא פנתה לדמות פוליטית שתחליף את שיטת המשטר הקיימת, אלא למטיפים ואנשים קדושים אחרים, כמו "[[המתופף מניקלאסהוסן]]" ומאוחר יותר, מטיפים אנאבפטיסטים.
 
כתוצאה, כמעט בכל ארץ ב[[אירופה]] היו מרידות כושלות של איכרים, שהונעו על ידי רעיונות דתיים ובוצעו על פי דוקטרינה דתית. מרד האיכרים בהונגריה (1514), המרד כנגד [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קרל החמישי]] ב[[ספרד]] (1520), חוסר שביעות הרצון של ה[[מעמד]]ות הנמוכים בצרפת בשל ה[[מס]]ים הגבוהים שהשית עליהם [[לואי האחד עשר]], והאגודות הסודיות שסללו את הדרך ל[[מרד האיכרים של אלזס|מרד הגדול של המעמדות הנמוכים בגרמניה]] (1524), מראים כי הבעיות לא היו מוגבלות לארץ אירופאית אחת.
לותר, כמו ארסמוס, חשב בתחילה שעדיף לשמור על הבישופים כאליטה למטרות ניהוליות. כך, בעוד שלותר דחה רבים מה[[סקרמנט]]ים ה[[נצרות קתולית|קתוליים]], כמו את הגאולה על ידי מעשים טובים ואת האינדולגנציות, הוא לא ויתר על הסקרמנטים של ה[[טבילה (נצרות)|טבילה]] וה[[אוכריסטיה]] (Eucharist). בניגוד לרפורמטורים האחרים, שטענו כי המשמעות של טקס האוכריסטיה סמלית בלבד, לותר קיבל את עקרון ה"קיום הממשי" (Real Presence) של ישו, אך טען כי ממשויות גופו ודמו של ישו מתקיימות ביחד עם הממשות של הלחם והיין. דוקטרינה זו אשר פותחה על ידי התאולוג הימי ביניימי [[ג'ון דנס סקוטוס]], נקראה [[קונסובסטנציאציה]]. לותר ראה בדוקטרינת הקונסובסטנציאציה מתאימה יותר לעקרון ה[[אינקרנציה|התגלמות]] (Incarnation) של הכנסייה הקתולית. באופן מסורתי, נטען כי ה[[לחם]] וה[[יין]] ב[[טקס]] ה[[מיסה]] נהפכים, ממשית, לגופו ו[[דם|דמו]] של [[ישו]]. [[טרנסובסטנציאציה]] הייתה עמדתם המועדפת של הסכולסטיקנים הימי-ביניימים.
 
למעשה, לותר, יחד עם חברו, [[פיליפ מלנכתון]], מדגיש את הנקודה הזו בטענה עבור הרפורמציה ב[[דיאט]] ב-1521, כאשר הוא הואשם ב[[כופר (אמונה דתית)|כפירה]]. אך שוב, הכנסייה וה[[קיסר (תואר)|קיסר]] לא ניצלו את ההזדמנות האחרונה שלהם לרפורמה ולשמירה על הסדר הישן, והאדיקט של הדיאט של [[וורמס]] אסר על כל חידוש. בינתיים, במאמציו להשאר רפורמטור קתולי ולא להחשב ככופר מהפכן, ועל מנת שיוכל לפנות אל הנסיכים הגרמניים כשהוא מתנגד למרדי האיכרים בדוקטרינה שלו של "שתי הממלכות", השמרנות הגדלה של לותר תביא לרפומטורים אחרים, קיצוניים יותר.
 
בכנס דתי עם הצווינגליים ב-1529, מלנכתון הצטרף ללותר בהתנגדות לאיחוד עם צווינגלי. לבסוף היה קרע בתנועת הרפורמציה בשל האמונה של לותר בקונסובסטנציה. הכוונה הראשונית שלו לא הייתה של קרע, אך בעקבות ה"רייכסטאג של אוגסבורג" (1530), כנסייה פרוטסטנטית נפרדת לבסוף קמה. במובן מסוים, לותר ירחיק עוד את התאולוגיה שלו מהדוגמה הקתולית הממוסדת, וכך יצור נתק בינו ובין ההומניסט ארסמוס. באופן דומה, צווינגלי יתנגד עוד לריטואליזם, וכך יצור נתק עם לותר השמרן יחסית.
 
אם כי האליטות התרבותיות הגדולות כמו ארסמוס, לותר, צווינגלי ומלנכתון ראו את השאלות האלה כרציניות ביותר, חסידיהם נטו להתחלק על פי קווים סוציו-אקונומיים. לותר מצא תמיכה רבה ב[[בורגנות]] החדשה במרכזים העירוניים הגרמניים, על מנת להפיל את כוחם של ה[[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]] בעלת האדמות והכמורה הלטינית, שהיו מושרשים בשליטתם על הקרקעות ועל עבודת האיכרים, שהיו אמצעי הייצור העיקריים באותו הזמן. [[סוחר]]ים שעדיין לא היו חלק מהאליטה השולטת, תמכו במטרותיו של לותר. צווינגלי, לעומת זאת, פנה לחלקים העניים יותר באוכלוסייה, שלא היה להם חלק בלאומיות הגרמנית החדשה של הנסיכים השאפתנים והבורגנות העולה.
 
באירופה הצפונית, לותר השתמש בתודעה הלאומית הגדלה של המדינות הגרמניות, בכך שגינה את האפיפיור על התערבותו בפוליטיקה. לבד מכך, הוא תמך באצילים, בהחרמה של רכוש הכנסייה על ידי הדוקטרינה שלו של שתי הממלכות, וכן בחיסול מרד האיכרים הגדול של 1520. דבר זה מסביר את האהדה של הנסיכים המקומיים ללותרניזם, ובייחוד לדוקטרינה של שתי הממלכות. כאשר הכנסייה נמצאת תחת שליטתה של הסמכות הארחית, ומרדי האיכרים מגונים בלשון חריפה, לותרניזם והרגש הלאומי הגרמני התאימו באופן הדוק.
 
אם כי [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] לחם ברפורמציה, אין זה מקרה כי הרפורמציה התחילה בזמן מלכותו של קודמו הלאומני [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. בזמן שהמדינות הממורכזות של המערב הגיעו להסכמים עם ה[[ותיקן|וותיקן]] המאפשרים להם לקחת מרכוש הכנסייה עבור הוצאות ממשלתיות, דבר שאיפשר להם לבנות כנסיות מדינתיות עצמאיות יחסית, צעדים דומים עבור הרייך הגרמני לא היו מוצלחים כל עוד הנסיכים והבישופים התגדו לרפורמות.
 
==אנגליה: רפורמציה פוליטית==
דרכה של הרפורמציה ב[[ממלכת אנגליה]] הייתה שונה. באנגליה היה זה זמן רב תכונה של אנטי-קלריקליזם, ותנועת ה[[לולרדים]], שהעניקה השראה ל[[הוסיטים]] ב[[בוהמיה]], קמה באנגליה. אך בשנות העשרים של [[המאה ה-16]], הלולרדים כבר לא היו כוח מעשי, ובוודאי שלא תנועה המונית. האופי השונה של הרפורמציה האנגלית הגיע מכך שהיא החלה בשל הצרכים הפוליטיים של [[הנרי השמיני]]. אם כי הנרי היה קתולי מאמין, היה זו מועיל מבחינתו להתנתק מהאפיפיור ולהחליף אותו בכתר האנגלי. [[חוק הריבונות (1534)|חוק הריבונות]] שאושר ב-1534 הציב את הנרי בראש הכנסייה באנגליה. בין 1535 ו-1540, תחת [[תומאס קרומוול]], [[פירוק המנזרים באנגליה|פורקו המנזרים]]. פולחן ה[[קדוש נוצרי|קדושים]], [[עליה לרגל|עליות לרגל]] ו[[מקדש]]ים מקומיים של עולי רגלים גם הם הותקפו. כמויות עצומות של רכוש וקרקע כנסייתי עברו לידי הכתר ולבסוף לידי מעמד האצילים. האינטרס הכלכלי שנוצר כך, הביא לכוח חזק בעד פירוק המנזרים.
 
היו מתנגדים חשובים רבים לרפורמציה של הנרי, כמו [[תומאס מור]] והבישוף ג'ון פישר, שהוצאו להורג בשל התנגדותם. אך הייתה גם מפלגה של [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]] אמיתיים, שהאמינו בדוקטרינות שנפוצו ביבשת. כשבנו של הנרי, [[אדוארד השישי]], ירש אותו ב-[[1547]], דעותיהם של הפרוטסטנטים שלטו בממשלה. רפורמציה רדיקלית יותר הונהגה, כולל ביטול המיסה, הריסת ה[[פסל (יצירה)|פסלים]], והסגירה של חדרי תפילה. לאחר ריאקציה קתולית קצרה בתקופת מלכותה של מרי (1553–1558), התפתח קונצנזוס בזמן מלכותה של [[אליזבת' הראשונה]], שהיווה את מה שאנו מכירים כ[[נצרות אנגליקנית|אנגליקניזם]]. הפשרה לא הייתה קלה, והיא נעה בין [[קלוויניזם]] קיצוני מצד אחד ל[[ארמינאיניזם]] מצד שני, אך יחסית למצב הרצחני והכאוטי בצרפת באותה תקופה, המצב היה טוב יחסית.
 
ההצלחה של ה[[קונטרה-רפורמציה]] ביבשת מחד, ועלייתה של ה[[מפלגה]] ה[[פוריטנים|פוריטנית]] שהקדישה עצמה לקידום נוסף של הרפורמציה מאידך, היו שני קטבים שאפיינו את [[התקופה האליזבתנית]], אם כי רק בשנות הארבעים של [[המאה ה-17]] אנגליה עברה תקופה של מאבקים דתיים שהיו דומים לאלה של שכנותיה כמה דורות קודם לכן.
 
== הרפורמציה בשוודיה ==
התחלתה של הרפורמציה ב-1517 בגרמניה ורעיונותיו של מרטין לותר החלו להתפשט לשוודיה, אך בשלבים ראשונים לא הייתה להם השפעה רבה. רק לאחר עלייתו לשלטון של המלך גוסטב ווסה והניתוק של המדינה מהאיחוד עם דנמרק ניתן לדבר על התחזקות משמעותית של הלותרניות בשוודיה.
 
בראשית שלטונו, לא נראה שלגוסטב ווסה היה עניין ברפורמציה, אך הוא הבין את יכולתה להביא להחלשתה של הכנסייה הקתולית בשוודיה. ולפיכך הוא אפשר למטיפים לותרנים לפעול במדינתו ללא מפריע. באותה תקופה החל השימוש בדפוס שסייע למטיפים להפיץ את האמונה החדשה לכלל האוכלוסייה.
 
ב-1527 המלך גוסטב ווסה הצליח לגרום לפרלמנט של המדינה לתת לו את הסמכות להיות ראש הכנסייה בשוודיה ולנתק אותה מרומא. ובכך בעצם התאפשר לו לתת יד חופשית לחלוטין למטיפים. עקב יזמתו קיבלה הלותרניות בפועל מעמד רשמי כדת המדינה.
 
== לקריאה נוספת ==
30,621

עריכות