|
|
|
===ישראל===
גם ב[[ישראל]] נהוג לדחות את הרנבואה. דוגמה לכך ניתן לראות בסעיף 5 לחוקל'''חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים)''', התשכ”ט 1969, הקובע כי בני זוג שאין להם בית דין (מקרים של חסרי דת, נישואיי תערובת ועדות שאינן מוכרות) יש לבחור את ברירות הדין בסדר הבא:
# דין פנימי של מקום מושבם המשותף.
# דין פנימי של מקום מושבם האחרון.
# דין ארץ הנישואין.
היינו, משהסעיף מפנה לדין הפנימי מדובר בדחיית הרנבואה.
דוגמה נוספת מופיעה בחוקב'''[[חוק הירושה]]''', תשכ"ה 196, הקובע בסעיף 137 - "על הירושה יכול דין מושבו של המוריש בשעת מותו" ובסעיף 142 - "דין חוץ המפנה אל דין אחר: על אף האמור בחוק זה, כאשר חל דין של מדינה פלונית ואותו דין מפנה אל דין החוץ - אין נזקקים להפניה אלא לדין הפנימי של אותה מדינה", היינו דחיית הרנבואה כעיקרון למעט "כאשר הדין של אותה מדינה מפנה אל הדין הישראלי, נזקקים להפניה ויכול הדין הישראלי הפנימי" – היינו בחירה בשיטה של רנבואה חלקית - מהסוג של Remission בלבד.
[[קטגוריה:משפט בינלאומי פרטי]]
[[en:Renvoi]]
[[ja:反致]]
{{נ}}
|
