מעיין פועם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון קישור |
זוטות |
||
שורה 9:
==מבנה מעיין פועם==
אגן הניקוז של מעיין פועם כולל חלל קארסטי, המחובר למוצא המעיין באמצעות "צינור" [[סיפון (צינור)|סִיפוֹן]] (ראו תרשים מצורף): נקודת המוצא מהחלל גבוהה ממוצא המעיין, ומעבר המים (הסיפון), ממוצא החלל למוצא המעין, עובר דרך המגיעה לאזור גבוה משתי נקודות אלה. החלל מתמלא במי תהום בקצב קבוע. כל עוד מפלס המים בחלל אינו עובר את רום הסיפון, לא יזרום דבר אל מוצא המעיין, אולם ברגע שהמים בחלל מגיעים למפלס הפעימה, הם זורמים החוצה במהירות, במטרה להתאזן שם, על פי חוק הכלים השלובים. החלל מתרוקן עד לגובה המוצא ממנו, ממשיך להתמלא בקצב קבוע כמקודם, וחוזר חלילה.
כל מחזור של מילוי החלל וריקונו מחדש נקרא 'פעימה'. [[תדירות]] הפעימות תלויה בכמות ה[[משקעים]], בהפרש הגבהים בסיפון, בגודל החלל ובאטימות המסלע, והיא בדרך כלל אינה קבועה במשך השנה. תדירות הפעימות יכולה להיות מרבית בכל עת בשנה, אם כי [[ספיקה|ספיקת]] המעיין תהיה לרוב מרבית ב[[חורף]]. ניתן לחלק את המעיינות הפועמים לארבע:
שורה 20:
[[ארץ ישראל]] מבורכת במעיינות קארסטיים בשל סלעי ה[[אבן גיר|גיר]] וה[[דולומיט]] הנפוץ בה, ב[[הרי יהודה]], [[הכרמל]], [[הגליל]] וה[[חרמון]]. כמות המשקעים באזורים אלה מספיקה כדי לאפשר את היווצרותן של תופעות קארסטיות שונות, ובהן גם מעיין פועם. בין המעיינות הפועמים המוכרים בארץ ניתן למנות את [[מעיינות ראש העין]] המשמשים כמקורות נהר [[הירקון]]; מעיינות ב[[נחל עמוד]] (אחד מהם אף נושא את השם 'עין פועם'), [[עין מבוע]] שב[[נחל פרת]] ועוד.
מעיין פועם אחד שפעימותיו פסקו הוא ה[[גיחון]], שבתחתית [[עיר דוד]] ב[[ירושלים]]. מקורות שונים מלמדים כי מעיין זה פעם עד [[שנות ה-70]]{{הבהרה|בערך על הגיחון כתוב "התיעוד האחרון של פעימות המעיין מובא אצל לואי ונסאן בשנת 1909"}}, וייתכן שזוהי גם הסיבה לשמו ה[[תנ"ך|תנ"כי]], המתבסס על "גיחת" המים לפתע מבטן האדמה. שינויים [[הידרולוגיה|הידרולוגיים]] במערך ה[[עיר
==מעיין פועם בפולקלור==
תופעת המעיין הפועם נפוצה, כאמור, ברחבי הארץ, ועד שנחקרה באופן [[מדע]]י בידי [[הידרולוגיה|הידרולוגים]], התקשו יושבי הארץ להסביר את סיבת הפעימות. בעקבות כך התפתחה האגדה על פיה בתוך המעיינות שוכנים שדים, "השותים" את המים בכל פעימה, וגוזלים אותם מבני האדם.
[[כומר]] [[נצרות קתולית|קתולי]] בשם דה-מזיר, שחצה את [[נקבת השילוח]] ב-[[1817]], מצא עצמו נתון להתקפת המקומיים, מפני שסברו כי הוא השד של המעיין. מקור בן התקופה מספר על האירוע המסעיר:
{{ציטוט|תוכן="הוא נכנס לנקבה שעה שחלה הפסקה בזרימת המים, והוא עבר בה תוך אלף סכנות, עד שיצא בצד השני. כשראו בני המקום מישהו יוצא לפתע מהמערה, והוא כולו רטוב ומכוסה [[קורי עכביש]], חשבוהו ל[[שד (מיתולוגיה)|רוח רעה]] האחראית להפסקת זרימתם של מי המעיין. לאחר שנרגעו מתדהמתם, תפסו את דה-מזיר המסכן והתחילו להכות בו באבנים ובמקלות. למזלו, התחילו שוב המים לזרום, ובאותו רגע והוא ניצל."|מקור=[[נתן שור]], "מסע אל תוך הנקבה", [[עתמול]] כרך ד גיליון 5 (25), ירושלים 1979, עמ' 19}}
==ראו גם==
*
==קישורים חיצוניים==
*
*[http://www.youtube.com/watch?v=fktr78a_Ivg וידאו] בו מוצג מודל פועל של מעיין פועם
| |||