רפאל עבו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 25:
נולד ב[[צפת]] לרבי יהודה עבו ולאה עבו. אביו היה בנו של אברהם עבו, בנו הבכור של [http://abbo.org/?page_id=966 רבי שמואל עבו], אבי שושלת [[משפחת עבו]] בארץ ישראל. למד בישיבתו של ה[[רידב"ז]] בצפת, ולאחר מכן ב[[ישיבת תפארת ישראל]] ב[[חיפה]] אצל הרב [[דב מאיר רובמן]].
בשנת [[ה'תרצ"ד]] עבר ללמוד ב[[ישיבת פורת יוסף]] ב[[ירושלים]], שם התחבב על ראש הישיבה הרב [[עזרא עטייה]], שהסמיכו לדיינות. לאחר נישואיו עבר להתגורר ב[[טבריה]], שם שימש כמנהל התלמוד תורה הספרדי וכראש ישיבת "אור החיים" שייסד בעיר, וכן ייסד בה תנועת נוער דתית.
בשנת [[ה'תש"ז]] ([[1947]]) נשלח על ידי הרב עטייה ל[[מרוקו]] על מנת לייסד שם סניפים של רשת החינוך "[[אוצר התורה]]", כדי למשוך ילדים רבים שנשלחו לרשת החינוך החילונית [[אליאנס]]. במרוקו ייסד הרב עבו ישיבות, תלמודי תורה ובתי ספר רבים, ועד מהרה רשת אוצר התורה במרוקו כללה אלפי תלמידים. לאחר מספרתקופה דניםשל כשלוש שנים חזר לארץ, ובראשית [[שנות החמישים של המאה ה-20|שנות החמישים]] (בשנת [[ה'תש"י]] לערך), התמנה לדיין בבית דינו של הרב [[שמואל יצחק יפה]] ב[[תל אביב]]. בשנת [[ה'תשי"ח]] ([[1958]]) התמנה ל[[אב בית דין]] ב[[חיפה]] ובשנת [[ה'תשכ"א]] ([[1961]]) התמנה לאב"ד תל אביב-יפו. בתפקיד זו התמנה על ידי הרב הראשי [[שלמה גורן]] לכהן כדיין ב"בית הדין הרבני המשמעתי"{{הערה|"[http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1976%2F10%2F22&id=Ar00511&sk=CE89DD37 הוקם בי"ד משמעתי-רבני]" [[מעריב]], [[22 באוקטובר]] [[1976]]}}. בשנת [[ה'תשכ"ד]] ([[1964]]) התמודד לכהונת חבר מועצת הרבנות הראשית, אך לא נבחר{{הערה| [http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZH%2F1964%2F03%2F18&id=Ar00120&sk=C224686C נבחרו נשיאי הרבנות הראשית לישראל: הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יצחק נסים], [[הצופה]], [[18 במרץ]] [[1964]]}}. בשנת [[ה'תשמ"א]] ([[1981]]) התמנה לדיין ב[[בית הדין הרבני הגדול]] בירושלים וכחבר בוועדה שבחנה את הנבחנים לדיינות, וכיהן בתפקיד זה עד לפטירתו. כמו כן, ייסד בעיר [[כולל אברכים]] בשם "אור רפאל". באחרית ימיו הרבה בתעניות וסיגופים, ונהג להתענות [[תענית בה"ב]] ו[[תענית דיבור|תעניות דיבור]] רבות, ופעל להפצת רעיון תעניות הדיבור ברחבי העולם היהודי. נפטר ב[[ט"ז באייר]] [[ה'תשמ"ג]] ([[29 באפריל]] [[1983]]), ערב [[ל"ג בעומר]] שבו היה משתתף בקביעות בתהלוכה המסורתית של משפחת עבו מצפת ל[[קבר רבי שמעון בר יוחאי]] ב[[הר מירון]] עם ספרי תורה, בהיותו שרוי בתענית בה"ב ובעת אמירת [[קריאת שמע]]. נקבר ב[[בית הקברות נחלת יצחק]] ב[[גבעתיים]].
עמד בקשרים עם רבנים ודיינים גדולים בדורו, בהם הרבנים [[עובדיה יוסף]], [[מרדכי אליהו]], [[יעקב רוזנטל]], [[יואל קלופט]] ו[[ישראל אבוחצירא]]. נודע במומחיותו בענייני שמות ב[[גט|גיטין]], ופנקסו השמות שלו הוכנס לפרויקט שמות גיטין של "[[אוצר הפוסקים]]".
 
היה נאמן ההקדשות של העדה הספרדית בקבר הרשב"י במירון, והיה מהחותמים על מברק לראש הממשלה [[גולדה מאיר]] ובו מחאה על הניסיון של [[משרד הדתות]] להפקיע את הבעלות על קבר רשב"י במירון מידי העדה הספרדית בצפת{{הערה|ישעיה עשני, [http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1973%2F09%2F07&id=Ar00806&sk=3C0891C0 פניה לג. מאיר בדבר הבעלות על קברו של רשב"י], "[[דבר (עיתון)|דבר]]", [[7 בספטמבר]] [[1973]].}}.
 
היה נשוי למרגלית, נכדתו של הרב [[רפאל אוחנה]]. התגורר בשכונת [[נחלת גנים]] ב[[רמת גן]] והעביר בה שיעור קבוע.