איי שטלנד – הבדלי גרסאות

'''איי שטלנד''' (ב[[אנגלית]]: '''Shetland Islands''') הם קבוצת [[אי]]ים ([[ארכיפלג]]) בצפונה של [[סקוטלנד]], צפונית מזרחית ל[[אורקני]], ווכ-280 ק"מ מ[[איי פארו]]. איים אלה הם אחד מ-32 המועצות האזוריות של סקוטלנד. שטח האיים כ-1,466 קמ"ר והם מהווים הפרדהמפרידים בין [[האוקיינוס האטלנטי]] שממערב לאיים ו[[הים הצפוני]] שממזרח לו. המרכז האדמיניסטרטיבי של האיים והגדול ביישובי האיים הוא [[לרוויק]].

האי הגדול באיי שטלנד, המכונה "[[מיינלנד (שטלנד)|מיינלנד]]" - "היבשת" (ב[[אנגלית]]באנגלית: Mainland), הוא האי השלישי בגודלו בסקוטלנד, וכן האי השלישי בגודלו מאייבאיי [[בריטניה הגדולה]].

אזור האיים יושב כבר בתחילת האלף השלישי לפנה"ס. אוכלוסיית המקום שהתפרנסה מגידול [[צאן]] הקימה באיים מספר מבנים מגליתיים[[מגלית]]יים. [[תקופת הברונזה]] (שנת 2000 לפנה"ס) התאפיינה בהתקררות האקלים באזור, ועל כן תושבי האיים נטשו התושבים את מרכז האיים והתגוררו בקרבת חופי האייםהחופים. באיים התגלו שרידי יישובים מ[[תקופת הברזל]], ובהם אף מקדשים (כגון [[מקדש סטיינדסייל]]). מקורות [[האימפריה הרומית|רומיים]] משנת [[279]] לספירה מציינים כי באיים התגוררו [[פיקטים]] [[קלטים]].

החל מהמאהמ[[המאה התשיעית]] החלו ה[[ויקינגים]] להתיישב באיים (עד תקופה זו נהגו רק לבזוז את האיים). שינוי מדיניות זו, ותחילת ההגירה אל האיים נגרמו בשל גידול ניכר באוכלוסיית [[נורווגיה]] והמחסור באדמות חקלאיות.

הויקיניגים התיישבו באיי שטלנד, ב[[אורקני]], ב[[האיים ההברידיים|הברידים]], ב[[איי פארו]], ב[[אירלנד]], ב[[איסלנד]] וב[[גרינלנד]].

תושבי האיים הומרו ל[[נצרות]] במאהב[[המאה העשירית|מאה העשירית]].

עם הגיעו של [[אלכסנדר השלישי, מלך סקוטלנד|מלך סקוטלנד אלכסנדר השלישי]] לגיל 21 בשנת [[1262]] (ותחילת שלטונו בפועל), הכריז על כוונותיו לכבוש את האיים המצויים צפונית ומערבית לסקוטלנד. אלכסנדר שלח דרישה רשמית למלך הנורווגי [[הוקון האקונסון]] {{אנ|Haakon IV of Norway}} להכיר בשליטה הסקוטית באיים.

המלך הנורווגי (שהצליח לייצב את מלכותו לאחר שנים של מלחמת אזרחים, והיה בעל השפעה רבה בצפונה של אירופה) דחה בבוז את התביעה הסקוטית, והכריז כי כל איי הים הצפוני מהווים חלק מנורווגיה. המלך יצא בראש צי על מנת להגן על האיים מפני סקוטלנד. הצי נחת ב[[אראן (אי)|אי אראן]], במטרה לנהל משא ומתן כוחני עם המלך הסקוטי.

ב-[[5 באוקטובר]] [[1263]] שב המלך הנורווגי לאורקני, ושם נפטר מחום ב-[[17 בדצמבר]] באותה שנה.

[[קובץ:Magnusgirlovene.jpg|שמאל|ממוזער|מאגנוס[[מגנוס לאגאבוטההשישי, מלך נורווגיה|מגנוס השישי]] מייסד את חוקי נורווגיה]]

המלך [[מאגנוסמגנוס לאגאבוטההשישי, מלך נורווגיה|מגנוס השישי]], בנו של הוקון, החל במשא ומתן עם אלכסנדר השלישי, ובשנת [[1266]] נחתם [[הסכם פרת']] לפיו ויתרה נורווגיה על דרישותיה לשלוט בסודרייאר ([[האיים ההברידיים]]) ובאי [[האי מאן|מאן]] בתמורה לתשלום ראשון של 4,000 מארקים ותשלומים שנתיים של 100 מארקים (אותם הפסיקה סקוטלנד לשלם כעבור מספר שנים, ובניגוד להסכם).

הנורווגים הסכימו להסכם זה מאחר שמצב הלחימה פגע בסחר הנורווגי בים הצפוני ובעיקר בסחר עם אנגליה. במסגרת הסכם סחר שנחתם בין [[אנגליה]] לנורווגיה בשנת [[1223]] דרשה אנגליה כי נורווגיה תפסיק את מצב הלוחמה עם סקוטלנד.

ההשפעה הסקוטים באיים החלה מאמצע [[המאה ה-14]], תקופה בה נורווגיה עדיין ראתה באיים פרובניציה שלה. בשנת [[1379]] השתלט הרוזן הסקוטי [[הנרי סינקלייר]] השתלט על האיים בשם המלך הנורווגי [[הוקון השישי]], מלך {{אננורווגיה|Haakonהוקון VI of Norway}}השישי]], וזאת לאחר שנורווגיה נפגעה בצורה קשה בשנת [[1348]] בשל [[המגפה השחורה]], ונחלשה מבחינה פוליטית. בשנת [[1397]], הפכה נורווגיה הפכה חלקלחלק מ[[איחוד קאלמאר]]. בעקבות איחוד זה, שלט למעשה במהלך [[המאה ה-15]] שלט למעשה מלך [[דנמרק]] [[כריסטיאן הראשון, מלך דנמרק|כריסטיאן הראשון]] {{אנ|Christian I of Denmark}} בדנמרק, נורווגיה ו[[שוודיה]]. בשל קשייו הכספיים, כאשר נישאה ביתו ל[[ג'יימס השלישי, מלך סקוטלנד]] נזקק המלך להלוואות על מנת לשלם את ה[[נדוניה]] של בתו. בהסכם חשאי שנכרת ב-[[8 בספטמבר]] [[1468]] בין כריסטיאן הראשון ומלך סקוטלנד, חכרו הסקוטים את איי [[אורקני]] עבור 50,000 גילדרים, וב-[[28 במאי]] [[1469]] נחכרו איי שטלנד תמורת 8,000 גילדרים, על מנת שכספים אלה ישמשו נדונייה עבור מרגרת.

כמות המשקעים הממוצעת באיים היא 1,037 מילימטר גשם בשנה. שלושה רבעים מהמשקעים יורדים בחודשי החורף.