המהפכה החוקתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 21:
 
==האקטיביזם השיפוטי==
בשנות השמונים החל בית המשפט העליון בשבתו כ[[בג"צ]] ל[[אקטיביזם שיפוטי|הרחיב את סמכויותיו]], גם בהרחבת [[זכות עמידה|זכות העמידה]], שקיומה הוא תנאי מקדמי לדיון בעתירות המוגשות לפניו, וגם בהפעלת מבחן ה[[סבירות]] בהכרעה לגבי חוקיותן של החלטות מנהליות; לפי מבחן זה, אף החלטה שהתקבלה מתוקף סמכות חוקית, בטלה אם בית המשפט פסק שהיא אינה סבירה. בשנת 1993 פסק בג"צ{{הערה|בג"צ מס' 3094/93, התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל}} שאף הימנעות מפעולה (באותו מקרה: פיטורי שר שהוגש נגדו כתב אישום חמור, אף במחיר פרישת סיעתו מהממשלה) בטלה אם היא אינה סבירה. כלומר, יש לראות את בעל הסמכות כמי שביצע את הפעולה.
 
בשנת 1990, כתב שופט בית משפט העליון [[אהרן ברק]], בפסק דינו בבג"צ לאו"ר (דעת מיעוט), שאין מניעה עקרונית להפעיל ביקורת שיפוטית גם על חוקי הכנסת, וזאת אף ללא הוראה מפורשת בחוק: {{ציטוט|תוכן=באופן עקרוני-תורתי, קיימת אפשרות שבית-משפט בחברה דמוקרטית יצהיר על בטלותו של חוק הנוגד עקרונות יסוד של השיטה; גם אם עקרונות יסודות אלה אינם מעוגנים בחוקה נוקשה או בחוק-יסוד משוריין [...] נראה לי, כי תפיסת הציבור היא, כי הכרעה כה חשובה ועסוקה צריכה להיעשות - בשלב זה של חיינו הלאומיים - על-ידי העם ונציגיו הנבחרים.|מקור=בג"צ מס' 142/89}} בפועל, החוק שעמד על הפרק נפסל רק מאחר שנפסק שהוא סותר את [[חוק יסוד: הכנסת]].