ירושה (משפט עברי) – הבדלי גרסאות

שאלת אי השיתוף של בנות ירושה עוררה דיון רחב מימי ה[[תנאים]]<ref>{{תלמוד בבלי|שבת|קטז|ב}} </ref> ועד ימינו<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://etzion.org.il/he/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%92-%E2%80%93-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%AA|הכותב=|כותרת=הרב שמואל שמעוני, ירושת הבת, מתוך בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון.|אתר=|תאריך=}}</ref>. יש לציין שבימי המשנה והתלמוד החכמים עודדו את האבות לתת לבנות את חלקן בנכסי האב בזמן נישואיהן<ref>{{תלמוד בבלי|כתובות|נב|ב}} </ref>. במשך השנים הועלו הצעות שונות לשיתוף הבנות בירושה כגון ירושה בלשון "מתנה", ו"[[שטר חצי זכר]]". בדורות האחרונים בתי הדין מעודדים, בדך כלל, את הבנים לשתף גם את הבנות בחלוקת הירושה<ref>הרב שלמה דיכובסקי חבר בית הדין הגדול ומנהל בתי הדין לשעבר: "... נער הייתי ועדיין לא זקנתי, ומתוך אלפי תיקי ירושה שבהם דנתי לא היה גם תיק אחד שחילקנו את העזבון בין הבנים תוך נישול הבת והאשה, מדובר גם בתיקי ירושה של משפחות חרדיות ומדקדקות בקלה כבחמורה, כולל משפחות של גדולי תורה. בכל אותם צווי ירושה, שהם לכאורה בניגוד להלכה בצענו בהסכמת הצדדים, הקנאות מתאימות, ע"מ לחלק את העזבון לפי ההלכה - מדיני הקנינים גם אם לא מדיני הירושה..."  (תחומין כרך יח עמ' 30).</ref>.