|
|
|
===הפסקליה===
מקור צורת הפסקליה בספרד של המאה ה-17 כקטע הקשור בריקוד (מקור השם pasar - ללכת, calle - רחוב). [[ג'ירולאמו פרסקובלדי] באיטליה ביסס אותו כסדרת וריאציות על נושא החוזר על עצמו (ה[[אוסטינטו]]) ב[[בס]] (תפקיד הקול הנמוך). הפסקליה של באך פותחת בהצגה ישירה של האוסטינטו בתפקיד הבס לבדו. האוסטינטו כאמור בעל 15 תווים ב-8 תיבות ובמשקל שלושה רבעים. אחרי כן מופיעות זו אחר זו 20 וריאציות על אותו נושא. הנושא בדרך כלל ממשיך להופיע בבס בפדל של העוגב כשמעליו מופיעים פיתוחים מוזיקאלים שונים לגמרי. בכמה מהוריאציות התפקיד מופיע בקול הגבוה (ה[[הסופרןסופרן]] - למשל בוריאציה 11 - כלומר בהופעה ה-12 של הנושא אם סופרים גם את הצגת הפתיחה) או שהוא מפוצל ועובר בין כל הקולות (בוריאציה 5). בניית המתח מגיעה לשיא רגשי בוריאציה מס 12 ואחריה מעין אינטרמצו מלודי בשלוש הוריאציות הבאות שאחריהן שוב באות חמש וריאציות אינטנסיביות יותר כסיכום. פרשנים שונים מחלקים את 20 הוריאציות בצורות שונות{{הערה|שם=למדן|[https://scholarworks.iu.edu/dspace/bitstream/handle/2022/17237/Nave_Carol_2013.pdf?sequence=1 תעוד הביצועים השונים לפסקליה בדו מינור רי"ב 582] עמוד 15}}. למשל נגנת העוגב מארי קלייר אליין מראה איך אפשר לחלק את הוריאציות לשלשות כשכל שלשה כוללת ציטוטים מכוראל לותראני אחר (בדומה לכוראלים ב[[הספרון לעוגב|ספרון לעוגב]] של באך). קוביאשי דוגל במבנה של בנייה מתמדת המגיעה לשיאה רק בסיום. למרות חוסר הסכמה בנושא, קארל נייב{{הערה|שם=למדן}} בעבודת הדוקטוראט שלו בנושא ממליץ לנגן לבחור חלוקה כלשהי ולתכנן לפיה את הבצוע, כולל תכנון הרגיסטרציה (בחירת שורות החלילים הפתוחות של העוגב המתחלפות בין הקטעים), הקצב, הארטיקולציה, והקישוטים. כל אלה לא צוינו בתווים המקוריים (בתקופת הבארוק לא היה נהוג לכלול הוראות בצוע כאלה) ועל הנגן לתכנן אותם בעצמו.
===הפוגה===
|
