פסקליה ופוגה בדו מינור – הבדלי גרסאות

מקור צורת הפסקליה בספרד של המאה ה-17 כקטע הקשור בריקוד (מקור השם pasar - ללכת, calle - רחוב). [[ג'ירולאמו פרסקובלדי‎]] באיטליה ביסס אותה כסדרת וריאציות על נושא החוזר על עצמו (ה[[אוסטינטו]]) ב[[בס (קול)|בס]] (תפקיד הקול הנמוך). הפסקליה של באך פותחת בהצגה ישירה של האוסטינטו בתפקיד הבס לבדו. האוסטינטו כאמור בעל 15 תווים ב-8 תיבות ובמשקל שלושה רבעים. אחרי כן מופיעות זו אחר זו 20 וריאציות על אותו נושא. הנושא בדרך כלל ממשיך להופיע בבס בפדל של העוגב כשמעליו מופיעים פיתוחים מוזיקאלים שונים. בכמה מהוריאציות התפקיד מופיע בקול הגבוה (ה[[סופרן]] - למשל בוריאציה 11 - כלומר בהופעה ה-12 של הנושא אם סופרים גם את הצגת הפתיחה) או שהוא מפוצל ועובר בין כל הקולות (בוריאציה 5). בניית המתח מגיעה לשיא רגשי בוריאציה מס 12 ואחריה מעין אינטרמצו מלודי בשלוש הוריאציות הבאות שאחריהן שוב באות חמש וריאציות אינטנסיביות יותר כסיכום. פרשנים שונים מחלקים את 20 הוריאציות בצורות שונות{{הערה|שם=למדן|[https://scholarworks.iu.edu/dspace/bitstream/handle/2022/17237/Nave_Carol_2013.pdf?sequence=1 תעוד הביצועים השונים לפסקליה בדו מינור רי"ב 582] עמוד 15}}. למשל נגנת העוגב מארי קלייר אליין מראה איך אפשר לחלק את הוריאציות לשלשות כשכל שלשה כוללת ציטוטים מכוראל לותראני אחר (בדומה לכוראלים ב[[הספרון לעוגב|ספרון לעוגב]] של באך). קוביאשי דוגל במבנה של בנייה מתמדת המגיעה לשיאה רק בסיום. למרות חוסר הסכמה בנושא, קארל נייב בעבודת הדוקטוראט שלו{{הערה|שם=למדן}} ממליץ לנגןלמבצע\ת לבחור חלוקה כלשהי ולתכנן לפיה את הבצוע, כולל תכנון הרגיסטרציה (בחירת שורות החלילים הפתוחות של העוגב המתחלפות בין הקטעים), הקצב, ה[[ארטיקולציה]], וה[[קישוטים (מוזיקה)|קישוטים]]. כל אלה לא צוינו בתווים המקוריים. בתקופת הבארוק ככלל לא היה נהוג לכלול הוראות בצוע כאלה בתווים ועל הנגן היה לתכנן אותם בעצמו.