הנריק איבסן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:נפטרים ב-1906 באמצעות HotCat |
יוניון ג'ק (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 20:
מחזהו הבא, "[[ברנד (מחזה)|ברנד]]" ([[1865]]), הביא לו את ההכרה שחיפש, כמו גם הצלחה כלכלית; וכך גם מחזהו "[[פר גינט]]" ([[1867]]; תורגם לעברית בידי [[לאה גולדברג]], ומאוחר יותר על ידי [[איתמר אבן-זהר]] בשנת תשל"א (1971) [http://www.tau.ac.il/~itamarez/works/hebrew/PeerGynt-TOKNIYA.pdf - "להצגה ב"הבימה"]. תרגום זה נעשה מהמקור הנורווגי.).
עם ההצלחה החל להוסיף עוד ועוד מאמונותיו ומהביקורתיות שלו אל המחזות, וחקר את הצורה שכינה "דרמה של רעיונות". סדרת המחזות הבאה שלו נחשבת לעיתים קרובות ל"תור הזהב" בכתיבתו, אז היה בשיא כוחו והשפעתו, והפך לעין הסערה במחלוקת דרמטית ברחבי אירופה. בתקופה זו כתב את מחזותיו הידועים "[[בית בובות (מחזה)|בית הבובות]]" ([[1879]]), "[[רוחות (מחזה)|רוחות]]" ([[1881]]), "[[אויב העם (מחזה)|אויב העם]]" ([[1882]]), "[[ברווז הפרא]]" ([[1884]]) ו"[[הדה גבלר]]" ([[1890]]).
לבסוף שב איבסן לנורווגיה ב-[[1891]], לאחר שזכה לפרסום ומחזותיו נחשבו לבעלי השפעה על השינויים שהתחוללו בחברה הנורווגית בתקופה זו, שעברה מהעידן הוויקטוריאני למודרניזם. הוא נפטר ב[[אוסלו]] בשנת [[1906]].
שורה 33:
הביקורת החברתית על איבסן הגיעה לשיא בנקודה זו, אולם החברה הגבוהה עצמה איבדה את השליטה בהמוני האנשים - שרובם לא חיו על-פי אידיאל הג'נטלמן הוויקטוריאני. הם רצו לראות את מחזותיו של איבסן משום שהוא הראה להם את מה שרובם כבר הכירו מהמציאות. הגלגל התהפך.
ב"[[אויב העם (מחזה)|אויב העם]]" ([[1882]]) הרחיק איבסן לכת עוד יותר. לפני כן, רכיבים שנויים במחלוקת היו חלק חשוב ואף עיקרי מהנעשה על הבמה, אולם הם התרחשו בקנה-מידה קטן של בית יחיד. ב"אויב העם", המחלוקת הפכה לעיקר, והאנטי-גיבור היה החברה כולה. אחד המסרים העיקריים במחזה הוא כי האדם היחיד, העומד בדד, הוא ה"צודק" לעיתים קרובות יותר מאשר המוני האנשים, שהוצגו כבורים ועדריים. על-פי האמונה הוויקטוריאנית החברה הייתה מוסד נאצל שניתן לתת בו אמון, פיקציה שאיבסן קרא עליה תיגר. גיבור המחזה "אויב העם" הוא [[רופא]], מעמודי התווך של הקהילה. העיירה היא [[עיירת נופש]] שקסמה העיקרי במרחצאות ציבוריים. הרופא מגלה כי המים שבמרחצאות מזדהמים כשהם מחלחלים דרך אדמות מפעל העורות המקומי. הוא מצפה לזכות בשבחים על שהציל את העיירה מהסיוט של הדבקת המבקרים במחלות, אך במקום זאת המקומיים מכריזים עליו כעל "אויב העם"; הם חוברים נגדו ואף משליכים אבנים דרך חלונות ביתו. המחזה מסתיים בנידוי מוחלט של הרופא. ברי לקורא כי האסון עומד בפתח העיירה (וגם בפתחו של הרופא), בשל חוסר נכונותה של החברה להתמודד עם המציאות.
וכפי שכבר ציפו ממנו הצופים, גם מחזהו הבא של איבסן תקף אמונות והנחות מושרשות, אלא שהפעם לא תקף את הוויקטוריאנים אלא את הרפורמטורים הלהוטים יתר על המידה, ואת האידאולוגיה שלהם. כמנפץ מוסכמות תמידי, איבסן הסכים לקרוע את האידאולוגיות של כל קשת הדעות הפוליטיות, כולל אלו שלו.
שורה 45:
==מחזותיו בעברית (רשימה חלקית)==
* '''[[עמודי החברה]]''', תרגם [[פסח גינזבורג]], הוצג ב[[הבימה]], בשנת 1940.תירגום שני: [[רבקה משולח]] להצגה ב[[תיאטרון באר שבע]] 1983. תרגום שלישי: [[ארתור קוגן]] ו[[איתי טיראן]] להצגה ב[[התיאטרון הקאמרי|קאמרי]] 2016.
* '''[[אויב העם (מחזה)|אויב העם]]'''
* '''[[האישה מן הים]]'''
* '''[[כשאנו המתים מתעוררים]]'''
| |||