העיוורת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Itamar-WMIL (שיחה | תרומות)
סקריפט החלפות (על ידי, לעיתים, {{הערות שוליים}}, ), הסרת קישורים עודפים
Itamar-WMIL (שיחה | תרומות)
סקריפט החלפות (יישוב), הסרת קישורים עודפים
שורה 1:
= העיוורת =
"'''העיוורת'''" הוא [[סיפור קצר]] שנכתב על ידי ה[[סופר]], [[יעקב שטיינברג]], אשר היה סופר, [[משורר]] ו[[מחזאי]]. הסיפור [[הוצאה לאור|יצא לאור]] בשנת [[1912]], והוא נכלל בסיפורי החובה אשר נלמדים בתיכונים רבים ברחבי הארץ לקראת [[בחינת הבגרות בספרות|בחינת הבגרות]] במקצוע [[ספרות]].
 
שורה 6 ⟵ 5:
== עלילה ==
 
עלילת הסיפור מתארת את חיי של חנה, אישה עיוורת, אשר אמורה [[נישואים|להינשא]], בעזרת [[שידוך]], ל[[גבר]] שאינה מכירה. אמה מתארת לה את הגבר שהיא אמורה להתחתן איתו כגבר [[עושר|עשיר]] ([[טבק|סוחר בטבק]]), בן 30, [[אלמנות|אלמן]], אשר לא נשארו לו ילדים מנישואיו הראשונים. לאחר מכן סיפרו לה שיש לו שני ילדים, ושיש לו [[בית מגורים|בית]] גדול עם חצר גדולה, אשר נמצא בקצה [[עיר|העיר]]. סיפרו לחנה שהאיש מתגורר בשכנות [[גוי|לגוים]], ולכן היא צריכה להישאר בביתה, ולא לצאת ממנו. העיוורת לא האמינה לדברי אימה. לאחר [[חתונה|חתונת]] חנה עם בעלה, שלא הכירה כלל, בעלה נרדם, והיא החלה לגשש בחדר, והופתעה לגלות שבעלה הוא בכלל לא בן 30, אלא הרבה יותר מבוגר (בעזרת מישוש [[זקן|זקנו]]). בעזרת [[חוש]]יה המפותחים (אשר היא פיתחה במהלך השנים כדי שיפצו על החוסר ב[[ראייה]]), היא תיארה שבעלה הוא [[יהודים|יהודי]] צנום, גבוה. היא הבינה שהוא לא סוחר בטבק, אלא כנראה עוסק בעבודת כפיים. בעקבות הריונה היא חזרה לביתה, וכאשר התקרבה למועד [[לידה|הלידה]], היא עמדה לחזור אל בעלה. העגלה שחנה נמצאה עליה החלה לנסוע לכיוון בית בעלה, והיא עברה את מגורי היהודים. לאחר [[מסע]] ארוך, היא גילתה שהם הגיעו למקום פתוח בקצה [[יישוב|היישוב]]. רק שני בניו של בעלה, מנישואיו הראשונים, היו נשארים איתה בבית כאשר בעלה הלך לבצע את מלאכתו, ולמרותועל אף שהבן [[בכור|הבכור]] היה בן 4, הוא לא יכל לעזור לה לפתור את תעלומת חייה (עם מי היא התחתנה, איפה הם גרים) כיוון שהוא היה כבד פה. הבת של העיוורת ושל בעלה נולדת, ומיד [[הידבקות|נדבקת במחלה]] שממיתה [[ינקות|תינוקות]] רבים כל יום. היא הבחינה שבעלה לא היה [[דאגה|מודאג]] [[מחלה|ממחלת]] הילדה, והוא אפילו לא עוזר לחנה [[עיוורון|העיוורת]] לטפל בבתם החולה. פעם אחת, החליטה שהיא יוצאת מהבית. כאשר היא יצאה מהבית, היא גילתה שהיא נמצאת ב[[בית קברות]], ושבעלה [[קברן]]. כמו כן, היא גילתה שבעלה, הקברן, [[קבורה|קבר]] את ביתה, למרות שהיא ביקשה להשאיר את [[גופה|גופת]] בתה קרובה אליה, והיא אמרה שאם הקברן יבוא, היא לא תיתן לו את גופתה.
 
בעזרת השפה, [[יעקב שטיינברג]] מספר את [[סיפורת|הסיפור]] בתור [[ספרות בלשית|סיפור בלשי]], שבו, לאט לאט, אנו מגלים פרטים נוספים בסיפור. הסיפור הוא לא סיפור [[רגש|אמוציונלי]], למרות [[פוטנציאל|הפוטנציאל]] שלו להיות כזה.  
שורה 28 ⟵ 27:
 
== רמזים מטרימים - ==
[[סיפורת|הסיפור]] [[עיוורון|"העיוורת"]] כתוב בתור סיפור מתח [[ספרות בלשית|בלשי]], המבוסס על פואנטה. סיפור פואנטה הוא סיפור שבו יש נקודת מפנה בסוף הסיפור, אשר מהווה את [[שיא]]ו, ומעניקה לסיפור [[משמעות]] חדשה, שהקוראים לא יכלו להבין לפני הגעת הפואנטה<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|הכותב=|כותרת="הסיפור זרוע סימנים המטרימים את האמת, אך אין הם מכינים אותה או את הקוראים לסופו המפתיע והמר של הסיפור, המתגלה רק בשורה האחרונה"|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-15}}</ref>. במקרה של סיפור "העיוורת", [[שיא]] הסיפור הוא סופו, והוא הרגע שבו חנה, העיוורת, גילתה שבעלה הוא [[קברן]], ושהוא [[קבורה|קבר]] את בתם, [[בית קברות|בבית הקברות]] [[בית מגורים|שהבית]] שלהם מצוי בו. הפואנטה חושפת את האמת על [[דמות]]ו של הבעל, ישראל, ועל מצב [[פרוטגוניסט|הגיבורה]], חנה. זוהי הפואנטה של הסיפור, ועד לרגע זה, הקוראים לא יכלו לדעת את זה. הפואנטה בסוף הסיפור מעניקה [[פירוש]] חדש לכל [[ספרות|היצירה]]. בסיפורים כאלה, [[מחבר|המחבר]] "שותל" רמזים מטרימים (טרם), המכוונים את [[עלילה|העלילה]] עד הגילוי המפתיע, לרוב בסופו של הסיפור.
 
=== רמזים מטרימים לעיסוקו של הבעל ===
שורה 37 ⟵ 36:
=== רמזים מטרימים למיקום הבית ===
* בפתיחה – [[אם (משפחה)|אמה]] של חנה מספרת לה כי [[בית מגורים|ביתה]] העתידי נמצא בקצה [[יישוב|היישוב]], ואומרת לה שלא כדאי לה להתרחק מהבית.
* לאחר [[היריון|שהרתה,]] חנה עוברת לגור [[בית מגורים|בבית]] בעלה. בדרך לשם היא תוהה מדוע הנסיעה כל כך ארוכה. לאחר שהיא חשה כי היא יצאה מתחומי [[יישוב|הישוב]] היא מבינה כי הבית, אינו בקצה הישובהיישוב, אלא רחוק יותר. לאחר הפואנטה, ניתן להבין שמרבית [[בית קברות|מבתי הקברות]] נמצאים מחוץ ליישובים, במקומות פתוחים.
* [[בית מגורים|בביתה]] החדש, היא מבינה כי סביבם יש מקום פתוח וריק, ובנוסף היא חשה שיש משהו שעוצר את [[רוח|הרוח]]. לאחר שהפואנטה מגיעה, ניתן להבין שאלה [[קבורה|הקברים]] שעוצרים את הרוח.
* חנה שמה לב לקול הצעדים שעוברים באופן קבוע ליד [[בית מגורים|ביתם]], וכיוון שהיא יודעת להבדיל בין צעדים של [[יהודים]] לבין צעדים של [[גוי|לא יהודים\גוים]], היא מבינה כי אלו צעדי יהודים. כאשר מגיעים לפואנטה, ניתן להבין כי אלו [[אדם|אנשים]] שהולכים אחר [[ארון מתים|ארון הקבורה]], ב[[הלוויה]].