העיוורת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Itamar-WMIL (שיחה | תרומות) סקריפט החלפות (על ידי, לעיתים, {{הערות שוליים}}, ), הסרת קישורים עודפים |
Itamar-WMIL (שיחה | תרומות) סקריפט החלפות (יישוב), הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 1:
"'''העיוורת'''" הוא [[סיפור קצר]] שנכתב על ידי ה[[סופר]], [[יעקב שטיינברג]], אשר היה סופר, [[משורר]] ו[[מחזאי]]. הסיפור [[הוצאה לאור|יצא לאור]] בשנת [[1912]], והוא נכלל בסיפורי החובה אשר נלמדים בתיכונים רבים ברחבי הארץ לקראת [[בחינת הבגרות בספרות|בחינת הבגרות]] במקצוע [[ספרות]].
שורה 6 ⟵ 5:
== עלילה ==
עלילת הסיפור מתארת את חיי של חנה, אישה עיוורת, אשר אמורה [[נישואים|להינשא]], בעזרת [[שידוך]], ל[[גבר]] שאינה מכירה. אמה מתארת לה את הגבר שהיא אמורה להתחתן איתו כגבר [[עושר|עשיר]] ([[טבק|סוחר בטבק]]), בן 30, [[אלמנות|אלמן]], אשר לא נשארו לו ילדים מנישואיו הראשונים. לאחר מכן סיפרו לה שיש לו שני ילדים, ושיש לו [[בית מגורים|בית]] גדול עם חצר גדולה, אשר נמצא בקצה [[עיר|העיר]]. סיפרו לחנה שהאיש מתגורר בשכנות [[גוי|לגוים]], ולכן היא צריכה להישאר בביתה, ולא לצאת ממנו. העיוורת לא האמינה לדברי אימה. לאחר [[חתונה|חתונת]] חנה עם בעלה, שלא הכירה כלל, בעלה נרדם, והיא החלה לגשש בחדר, והופתעה לגלות שבעלה הוא בכלל לא בן 30, אלא הרבה יותר מבוגר (בעזרת מישוש [[זקן|זקנו]]). בעזרת [[חוש]]יה המפותחים (אשר היא פיתחה במהלך השנים כדי שיפצו על החוסר ב[[ראייה]]), היא תיארה שבעלה הוא [[יהודים|יהודי]] צנום, גבוה. היא הבינה שהוא לא סוחר בטבק, אלא כנראה עוסק בעבודת כפיים. בעקבות הריונה היא חזרה לביתה, וכאשר התקרבה למועד [[לידה|הלידה]], היא עמדה לחזור אל בעלה. העגלה שחנה נמצאה עליה החלה לנסוע לכיוון בית בעלה, והיא עברה את מגורי היהודים. לאחר [[מסע]] ארוך, היא גילתה שהם הגיעו למקום פתוח בקצה [[יישוב|היישוב]]. רק שני בניו של בעלה, מנישואיו הראשונים, היו נשארים איתה בבית כאשר בעלה הלך לבצע את מלאכתו,
בעזרת השפה, [[יעקב שטיינברג]] מספר את [[סיפורת|הסיפור]] בתור [[ספרות בלשית|סיפור בלשי]], שבו, לאט לאט, אנו מגלים פרטים נוספים בסיפור. הסיפור הוא לא סיפור [[רגש|אמוציונלי]], למרות [[פוטנציאל|הפוטנציאל]] שלו להיות כזה.
שורה 28 ⟵ 27:
== רמזים מטרימים - ==
[[סיפורת|הסיפור]] [[עיוורון|"העיוורת"]] כתוב בתור סיפור מתח [[ספרות בלשית|בלשי]], המבוסס על פואנטה. סיפור פואנטה הוא סיפור שבו יש נקודת מפנה בסוף הסיפור, אשר מהווה את [[שיא]]ו, ומעניקה לסיפור [[משמעות]] חדשה, שהקוראים לא יכלו להבין לפני הגעת הפואנטה<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|הכותב=|כותרת="הסיפור זרוע סימנים המטרימים את האמת, אך אין הם מכינים אותה או את הקוראים לסופו המפתיע והמר של הסיפור, המתגלה רק בשורה האחרונה"|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-15}}</ref>. במקרה של סיפור "העיוורת",
=== רמזים מטרימים לעיסוקו של הבעל ===
שורה 37 ⟵ 36:
=== רמזים מטרימים למיקום הבית ===
* בפתיחה – [[אם (משפחה)|אמה]] של חנה מספרת לה כי [[בית מגורים|ביתה]] העתידי נמצא בקצה [[יישוב|היישוב]], ואומרת לה שלא כדאי לה להתרחק מהבית.
* לאחר [[היריון|שהרתה,]] חנה עוברת לגור [[בית מגורים|בבית]] בעלה. בדרך לשם היא תוהה מדוע הנסיעה כל כך ארוכה. לאחר שהיא חשה כי היא יצאה מתחומי [[יישוב|הישוב]] היא מבינה כי הבית, אינו בקצה
* [[בית מגורים|בביתה]] החדש, היא מבינה כי סביבם יש מקום פתוח וריק, ובנוסף היא חשה שיש משהו שעוצר את [[רוח|הרוח]]. לאחר שהפואנטה מגיעה, ניתן להבין שאלה [[קבורה|הקברים]] שעוצרים את הרוח.
* חנה שמה לב לקול הצעדים שעוברים באופן קבוע ליד [[בית מגורים|ביתם]], וכיוון שהיא יודעת להבדיל בין צעדים של [[יהודים]] לבין צעדים של [[גוי|לא יהודים\גוים]], היא מבינה כי אלו צעדי יהודים. כאשר מגיעים לפואנטה, ניתן להבין כי אלו [[אדם|אנשים]] שהולכים אחר [[ארון מתים|ארון הקבורה]], ב[[הלוויה]].
|